| |
|
 כינוי:
Skinless בת: 41 תמונה
מצב רוח כרגע:  פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2007
קטיפה אדומה/ PMS
תוספת - הסבר קצר:
בדף התגובות לפוסט שמתחת, הסברתי לאיתי מעט על משמעות שלושת התמונות שלעיל. חשבתי לפרסם גם כאן, בגוף הפוסט עצמו - איתי יקר, אני מקווה שזה בסדר מצידך.
כשאני נמצאת בתקופת ה - PMS שלי, הימים הקודמים למחזור - אני בעצם נסוגה לשנים קודמות מבחינת עוצמת וצבע הרגשות. הכול הופך למהמם-עד-לכדי-עמימות, כמו מבתוך חלום. הדיכאון מגיע לשפלים חדשים, והמחשבות האובדניות חוזרות ומתעתעות בי.
בעצם - על מנת לשמור על בטחוני - בוטה ככל שזה נשמע - במהלך ימי ה - PMS אני חייבת, לרוב, לסמם את עצמי עד לכדי שינה. אני לא מתמודדת עם הרגשות, עם העוצמה, עם כמות המחשבות שדוהרות בתוך הקופסא האפורה שלי - כולן אפורות וקודרות. אובדן, געגועים, חוסר תקווה. מוות.
צבעתי את העולם - פשוטו כמשמעו - באדום. גם את היופי שמצוי בו (התמונה השנייה) ובמיוחד את העולם הפרטי שלי שבו אני מוצאת את עצמי כלואה (התמונה השלישית - צילום המסך של הבלוג). האדום מסמל עבורי את הדם - אבל גם את העוצמות המטורפות שהוא סוחף איתו, התהודה ש"הורגת" הכול ובצורה כל כך "צועקת". האדום הוא דם של מוות, לא של חיים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
