אבל אני עדיין מעדיפה שתקראו לי "סקינלס". צריכה לשמור על הריחוק.

ואני לא מתביישת. ואני מגנה על הגוף. ואני נלחמת עם השיניים, והציפורניים, וכל זקיק שיער שעוטה את המעטפת השברירית שלי מזדקף בגאווה וכולם ביחד, כאילו בקול תרועה גדול: אבא שלי אנס אותי.

ולא, זו לא הייתה אשמתי.

אני לא משוגעת.

אני לא חלשה.

ואני לא רוצה למות.

משאירה פתוח לתגובות למקרה שיש מי והיה רוצה להגיב על הפוסט העדכני כמו גם על אלו הקודמים לו. אשמח לשמוע מכם.

ובאותה ההזדמנות, שאלה: האם אתם, המנויים, מקבלים עדכונים כשאני מפרסמת פוסט חדש? נדמה שכמה אנשים לא מקבלים, ואילו משום מה, התיבה ליד "שלח עדכון למנויים..." אינה אפשרית לסימון.

מוזר...

אחות יקרה, אנא קראי את הפוסט שמעל. אני אוהבת אותך.