לא אני... / אלכסנדר פן

לא אני הוא האיש, לא אני -

אל בואו מרחוק מצפה את.

צרור קורות נדודי הישנים

לך הבאתי במקום טבעת.

אל תטילי מבט, כחכּה, -

את עצבי מעיני לא ימשה הוא.

כי לא לי את לילות מחכה,

לא אלי בדידותך נמשכת.

לא כוכב בידי, לא חלום -

יתומה משניהם וריקה היא.

לוּ קרבי נא וראי בחלון

על מצחי העָייף אות קין.

מה אכפת לך אני או הוא,

או אחר יתנבא עלי סער,

ובלֵיל, תוך ליחוש והרהור,

תרקם לך בדיית הסהר.

ועם אור, עת השחר יקיש

בקרני ארגמן על הדלת, -

הוא אלייך ישוב להגיש

לך שירה משכימה על איילת.

מכולם מנת-חלקך תאלמי -

בו העוז, בו הצחוק, בו הכח.

ובמותך לא ידעו למי

את הקדשת את ליבך המנוח.

אל תבכי, תעבורנה שנים

ואחר לך יביא טבעת.

ואני -

לא אני, לא אני

הוא האיש אל בואו מצפה את.

***

לא אתה... (מחווה לאלכסנדר פן) /טלי וישנה

לא אתה, לא אתה הוא האיש

לו תדהר על סוסך לעת ערב

לא אשמע פרסותיו על הכביש

לא שקשוק השריון והחרב.

אין לי חפץ בצרור נדודיך

מצופי צלופן, קשורי סרט,

לא אשמח בזר קוציך,

הענק נא אותם לאחרת.

אל תטרח לשורר בשבילי.

שירי אהבה, מס שפתיים

ייבלעו בשקשוק הכלים,

בבכי התינוק על ידיים.

אם אתה ואם הוא, לא אכפת,

כי גבר, אחרי הכול, גבר,

כוסו וכרסו השובעת

חשובים לו מעל ומעבר.

יילמדו עוד כתביך וודאי

שירי המשורר המנוח,

את מותי יספדו ילדיי.

מי יספוד את מותך, עובר אורח?

את צרור מילותיך מוטב

שתצרוף, יקירי, במחברת.

לא אתה הוא האיש, ועתה

טפטף דיו על ליבה של אחרת.

הֵיה שלום, פָּרַש בודד.