בשבוע שעבר שודר תחקיר בתוכנית "קופסא שחורה" בהנחיית עמנואל רוזן (ועוד מישהי ששמה פרח מזכרוני) אודות קשירה במסגרות המחלקות הפסיכיאטריות - קשירת אדם אל מיטה בחדר מבודד כאשר קיים, לפי ראות עיניו של הצוות המטפל, חשש לפגיעה של המטופל בעצמו ו/או בסובבים אותו. כמי שבילתה זמן ניכר במחלקות פסיכיאטרית (אך האיר לה מזלה ולא חוותה את חווית הקשירה על בשרה) - מוכרות לי אותן זעקות שבר המתחננות לעזרה, אותו בכי תמרורים הנשמע לאורך מסדרונות המחלקה, אותן קללות מלאות תסכול, חימה וזעם. אותן יללות המתחננות למגע אנושי, ולא כזה של רצועות עור חורכות וכובלות. מוכרת לי גם האדישות הפושעת של צוות המחלקה, צוות שכל רצונו הוא במנת נמנום הגונה אשר לא תופרע, חס ושלום, על ידי אותן תחינות לרחמים, לחמלה אנושית, קבלה ותמיכה.

אני מצרפת את התחקיר כפי ששודר בתכנית, במלואו.

במוצ"ש הקרוב תופיע L.L.B המקסימה בתחקיר נוסף אשר ישודר גם הוא ב"קופסא שחורה" - הפעם יעסוק התחקיר ברשלנות הפושעת במוסד "איתנים" שכה רבות דובר עליו בעבר, על פציעה עצמית ועל ההתמודדות היומיומית כניצולת חווית קשירה. אני מעודדת אתכם לצפות בתחקיר, להביט אל אותן עיניים פצועות, מדממות עדיין כתוצאה מאותן פצעים ישנים וצלקות שטרם הגלידו. להביט אל אותן עיניים, ומאידך - להביט לאותו שד המחופש בתלבושות אחידות של מדי אחות ורופא, מדי מצילי חיים - בלבן של העין.

אני עצמי אעדר למספר ימים, אך הרגישו חופשי להשאיר תגובות, ואילו אני אגיב לכשאשוב.

נ.ב ובלי שום קשר - פתחתי את דף הפייסבוק שלי למעוניינים, והקישור אליו מופיע בצד שמאל. הצעות יתקבלו בשמחה