 כינוי:
Skinless בת: 41 תמונה
מצב רוח כרגע:  פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
לרדת מהאוטובוס
לו רק יכולתי להישאר על האוטובוס.
מנותקת מהציויליזציה לזמן בלתי מוגדר. לא מדברת עם אף אחד, לא נפגשת, לא קוראת בבלוגוספירה, לא כותבת. מנותקת. עמכם הסליחה.
| |
שאריות של החיים
"מה הזמן מסמן לי
זה הכל שאריות של החיים
ולחיות את הרגע
להתחיל לאסוף את השברים
אולי אצא יותר
אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר
ולעשות קצת רעש
אולי מקום אחר
מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל
ולתקן עוד פעם..."
אני נקרעת.
|
נכתב על ידי
Skinless
,
4/4/2009 17:48
בקטגוריות בדידות, דיכאון, הסבון בכה מאוד, זה תיכף יירגע, ייאוש, לא חלק מהיקום, לשבת במקום, מחשבות אובדניות, מלנכוליה, פסימי, פלייליסט
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 אין לי כוח
אני יושבת מול המקלדת ובוכה. אני לא מוצאת. אני לא מוצאת עבודה. עוד תשובה שלילית, ואני תשושה, תשושה כל כך מלחפש, לחפש ולא למצוא. לחפש ולהתעקש ולהתרגש ולהילחץ ולנסות ולהיכשל בכל פעם מחדש. אין לי כוחות לזה. לריאינות, לכל מרכזי ההערכה והסימולציות המטופשות, לכך שמועמדים אחרים יאפילו עליי. אין לי כוחות. אני יודעת שאנחנו במיתון, אני יודעת שהשוק קשה. אבל כל אלה ועוד לא מקלים כשעוד דחייה מתקבלת. ועוד אחת. ועוד אחת. המירוץ המטורף הזה שוחק, ונמאס לי לשחק משחקים. אני לא מוצאת עבודה, אני לא מוצאת בנזוג, והחיים בבית קשים מקשים. אני לבד, וכואב לי.
לעזאזל עם הכול.
|
נכתב על ידי
Skinless
,
8/2/2009 18:09
בקטגוריות עבודה, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור, לשבת במקום, מלנכוליה, דיכאון, בדידות, ייאוש, פלייליסט
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Skinless ב-11/2/2009 19:12
|
יממה
אני יושבת כאן, מקשיבה לכל מיני שירים עצובים וחושבת על ר'. חשבתי לשלוח לו איזה שיר. או להגיד לפחות שאני חושבת עליו. אני נזכרת בכמה הכול היה יפה כשהאהבה שלנו עוד הייתה אסורה וחצי-אפלטונית, וכמה יפה דמותו נחקקה בי. כמה טוב היה לחשוב שיש מישהו שאוהב, גם מרחוק. אז זה עוד הספיק. והיום...כמה קרה. כמה התקרבנו, וכמה התרחקנו. וכמה שהכול נותר בדיוק באותו מקום. עם השינוי.
כמה קשה כשזה בלתי אפשרי. כשזה כל כך קרוב, אבל כל כך רחוק...
לו היו ניתנות לי שלוש משאלות, הייתי מבקשת בריאות לכל יקיריי, בריאות לי, ואז הייתי הייתי מבקשת לחבק אותו. רק לחבק. ולהרגיש אותו מנשק אותי שוב על הראש. מלטף את הראש, מעביר אצבעותיו בשיערי. יום אחד כזה. הייתי עוצמת עיניים ורק מרגישה אותו. ונפרדת מכל העולם ליממה. רק אותו מבקשת לעצמי. הוא ואני בתוך כל הטירוף הזה, בתוך כל המירוץ הזה. מחוץ.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
