כן, שוב מחקו אותי מהפייסבוק. הפעם, ג'והאנה החביבה משירות לקוחות גילתה שפתחתי חשבון נוסף (אחרי שבתומי שלחתי לה מייל עם בקשה), והופס! - העיפה אותי קיבינימאט. אז למתעניינים להוסיף אותי - ניתן ללחוץ על הקישור המעודכן לפייסבוק משמאל או פשוט להקליק כאן.

תודה, יום נעים, ושג'והאנה תחטוף צרעת, אמן.

פלג הגוף התחתון ופלג הגוף העליון מסרבים לשתף פעולה. פלג הגוף העליון תשוש, לאה, צמא לשינה. שינה מבורכת ומתוקה. פלג הגוף התחתון בועט. השלפוחית בוערת, הרגליים מכווצות בתנוחת עובר. רק לא להרגיש את השתן הארור שמצטבר בכמויות בלתי הגיוניות ומטריף את דעתי עליי. רק לא. לא. לא.

הלילות ארוכים. הלילה ארוך מהרגיל. הגמילה המייסרת שהתחלתי לפני כארבעה ימים מסמים נרקוטיים (משככי כאבים, אנטי פסיכוטיים, מרגיעים וכדורי שינה) מתחילה להפגין אותותייה. לבדי בחשכה, מתהפכת על משכבי מצד לצד, מחפשת נחמה בקטגוריית "שקטים" בערוץ המוזיקה של YES. מנומנמת, לא מוצאת מנוח, לא מוצאת שלווה. השפעת שהצטרפה אל מחול השדים הפרטי שלי מסירה את המגננות - ואילו כל הפחדים כולם, כל הפחדים כולם עטים עליי כטרף קל. כמה עייפה. כמה מבקשת שיסתיים לו היום. האינסומניה שלי מבעיתה אותי. השקט שמסביבי, עולם כבוי. מפנטזת על מתג OFF שיכבה גם אותי. לחצו עליי. הורידו את המתג. מישהו. בבקשה. בבקשה בבקשה בבקשה. גאלו אותי מהמחשבות שגואשות בתוך מוחי הקודח, מסערת הרגשות שמציפה את חושיי. אני צריכה לישון. בבקשה. בבקשה.

חפיסת סיגריות שנייה. האינסומניה תלך ותחמיר עם הורדת כל כדור, הגוף ירעד מעצבים מתוחים כמסטיק לעוס, ישתולל בהתקפיי זעם על העולם ועל עצמי. על עצמי, שהנחתי לעצמי להגיע למצב כאוטי שכזה. להתמכר. להישאב אל תוך עולם הנרקוטיקה הקודר והמתעתע.

ועכשיו, מה? מה עושים עם הלילה הבלתי-נגמר הזה? מה עושים עם הלילות המסוייטים, ערה כשבויה בידי האוייב?

את תעברי את זה.

את תעברי את זה.

את תעברי את זה.

את תעברי את זה.

את תעברי את זה.

את חייבת.

I said you don't need my voice girl you have your own

But you never thought it was enough of.