בימים האחרונים הייתי שקועה גם אני (כן-כן, גם אני. מודה ומתוודה) במעקב אחר הקרקס התקשורתי נוטף אבק הכוכבים הנוצץ-סגלגל סביב גמר "כוכב נולד". אכן, בין אפיזודה אובדנית אחת למשנתה נהנית גם אנוכי, שפחתכם הנאמנה - לברוח אל מחוזות הבידור שנדמה שגם הם, בדומה לכל דבר אחר - מעלים בידם לחלחל עמוקות אל תוך הוריד.
היום אני מפציעה לי עם פוסט חדש וקליל יותר - שאת תוכנו דווקא לא אני כתבתי. הכותב קבסיר העניק לי בטובו רשות לפרסם את דבריו אשר אותם העלה לפורום בו אנחנו כותבים - ועל כך תודתי לו! קבסיר מצליח לשקף ברהיטות את דעתי על דרכה של כוכבת הברנז'ה הישראלית - הלא היא נינט טייב (אני מאמינה שאין צורך בהיכרות), ועל ההבדל המסתמן בינה ובין הרוקרית-הפולקלורית העולה - מאיה רוטמן.
הרהורים בעקבות כוכב נולד
בראשית היתה נינט – נינט הנערה התמה מהפריפריה שחותם של טוהר על פניה, שנתנה לכולנו את ההרגשה המחמיאה שאחת משלנו – אחותינו – הפכה למלכה. נינט הנערה שסיפורה אמר לנו – לא משנה מאיפה אתה משנה מה אתה ואיך אתה בוחר לממש זאת. נינט הילדה מהשכונה שעשתה את זה והיא עדיין אחת מהחבר'ה. פעם היתה נינט – רוח חדשה של תקווה – תקווה לתרבות ישראלית שונה, תרבות ישראלית בת חורין. נינט המלכה – האם.
ואז הפכה נינט ל-נינה - נינה נסיכת הטראש – נינה הסקסטארית – נינה שתעשה הכל בשביל להיות לא פחות זוהרת משאר נערי ונערות ביצת הכוכבים התל אביבית – נינה שהורידה במשקל עד כדי כאב בכדי לעמוד במדד היופי המקובל במסלולי הדוגמנות. נינה שיוצאת רק עם כוכבים, נינה שגם רן דנקר לא מספיק זוהר עבורה, רק מי שקטף את תואר נסיך הביצה יאה לה. נינה שאת האלבום שלה הפיק נסיך ביצה נוסף, אביב גפן. נינה שעל אף איכויות הקול המדהימות שלה זנחה את השירה הכנה הפורטת על נימי הלב והמלווה במקצב גוף כנה ונוגע, בשירה חסרת כנות ובביצוע נוסח רוני סופרסטאר (ולא, זו לא מחמאה – למרות שזה נפלא כשרוני שרה כמו רוני. אבל כשנינט שרה כמו רוני זו קטסטרופה מוזיקלית המעוררת חוסר נוחות קיצוני). והכי חשוב נינה שבמרוצתה אל התמזגות עם מצולות הביצה הכוכבית שכחה את הקיץ ואת החלום את הים ואת הדמעות – שכחה את רוח התקווה לרוח רעננה וחדשה בהווי התרבותי הישראלי שהפיחה באלפי לבבות. שכחה את קהלה, שכחה את מקורה.
אכן, נינט מצליחה – היא מצליחה למחות כל שריד מהפשטות שחשבנו שאפיינה אותה – מצליחה למחוק כל זכר לתום שראינו בה, לטוהר, לאיכות הפנימית שבה. הופעתה בערב התרבותי אולי הכי משמעותי למרבית צרכני התרבות בארץ, בלוק של ספק גיישה יפנית ספק נערת מטאל גותית הוכיח זאת לעיני כל – הנה – אני, נינט – מצליחנית (תקליט זהב!) מחובקת עם אביב גפן, יחפה, בלי שריד וזכר מההופעה הבלתי נשכחת אי אז לפני שלש שנים שהעלתה ים של דמעות בעיניים של העם. הנה אני כוכבת על – היי, ואני גם סקסית, תראה, צביקה - אני מורידה את הז'קט...אני מלכה...
אבל לא – נינט יקרה – נינט כבר לא שולטתתת...
כבר לא – לפחות בכל הנוגע להווי המקוון שהעלה אותה כה גבוה, לא בעיני הטוקבטיסטים לא במקלדות הבלוגרים ולא בהויית הכותבים בפורומים. כמובן היא עדיין כוכבת על – עדיין אין שני או שניה לה במדד הסטאריות בארצינו, אבל אהבת הקהל אבדה לה, ליבו הרחב נסגר בפניה. אולי זה היה תהליך טבעי ואולי הוא קרה באשמתה, אבל כל מי שעקב כמוני אחר סיפורה של הסינדרלה הקרית גתית, תחילה בעיניים משתאות, נדהמות, ובהמשך בעיניים סקרניות וחוקרות, כל מי שהבחין בצעדי החיזור ובמקצב הריקוד של נינט עם הציבור ועם ביצת הכוכבים, יכל לומר כבר לפני זמן רב כי הופעתה ככוכב הלאומי אינה אלא הופעה כשל כוכב שביט- לרגע הוא כאן ובמשנהו כבר לא. כי כל מה שנינט עשתה דחפה וכיוונה לו (ואולי לא היא אלא אחיה ויחצני"ה?) היה לשנות את עצמה ולסנכרן את מאפיניה עם דרישות מערכת הכוכבים. היא לא חשבה או שלא היה לה האומץ או האופי, לשנות אותם לגרום למעצבי התרבות לרקוד לחלילה במקום שתרקוד היא לחלילם.
והאמת – האמת שחבל. נכון שהיא הפסידה, [למרות שהיא עדיין יכולה לשוב לאיזון ולחזור בגדול.] אבל גם אנחנו.
אבל לנו חולמי החירות התרבותית השואפים לכנות ויושר שיעצבו את השיח התרבותי – לנו קמה מלכה חדשה – המלכה מתה – תחי המלכה החדשה – תחי מאיה רוטמן.
מאיה שלא יודעת מה איתה אם טוב לה או רע לה היא רק יודעת שגם אדם מוזר לא בחר להיות מוזר, וכן גם לו הזכות לצאת לחופשי – מאיה הרוקיסטית היפה שלא מודעת ליופיה – ששרה בכנות וביושר, בפשטות של פעם בחיים. מאיה שהיא הכי אנטי סטאר שיש, ששרה מתוך הנשמה הפרטית שלה אל תוך הנשמה הקולקטיבית מוזנת ממנה בחזרה והופכת לאחד עימה. מאיה שאומנם לא באה מהפריפריה אבל היא – בת חורין. בת חורין שבאצבעה המונפת שהפכה כבר לסמלה, קודחת לשומע חור בלב וזועקת בקול קסמים לוכד – לך , לך עד התהום עד הקצה – עד שתיפול או שתתרצה. שלא מהססת לספר לנו על יונים מתות המכוסות עלי זית. מאיה ששרה לא מתוך החתך אלא מתוך ולתוך הדם השוצף בוורידים. מאיה שבחודשים שהיא איתנו השיבה רוח חדשה באוירת תרבות ההמונים בארץ רוח של תקווה מחודשת לחירות תרבותית, לשאיפת אויר צלול נקי ולא מעופש בריחות הביצה הסקסטארית.
הבאמוס פאפאם הבאמוס פאפאם: מאיה שולטתתתתת!!!
שוב תודה לקבסיר על הרשות לפרסם!
והתנצלות *נוספת* על האיחור בתגובות. התאים האפורים שלי מתנוונים במהירות שיא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Skinless
