היו לילות,

אני אותם זוכרת,

אני אותם עד סוף ימי אזכור...

אחרי הפסקה מאד ארוכה (כמאמר המשוררת א.ג. במילותיו של ב.פ. "7 שנים לא שמעתי ממך שום דבר!").

החלטתי לחזור לכתוב באופן קבוע.

שגרת החיים הנוכחית שלי מאלצת אותי לפרוק את מה שעובר עלי באמצעות כתיבה ציבורית.

אז עד שהאתר נסגר צפו לפוסט פעם בשבוע...

להתראות לכל קוראי הנאמנים (וגם המתפרפרים),

ידעתי שתשארו נאמנים גם בשניות האחרונות (או לא).

הבלוג הזה נראה לי עכשיו כמו קפסולת זמן,

פיסת חיים ששימרה את כיתות ט'-י"ב שלי.

נעים להסתכל אחורה ולהיזכר,

אבל יותר נעים שאני יודע בוודאות שזה הולך להימחק ולא יוציאו עלי חומר לסחיטה עוד כמה שנים.

היה שלום,

המשיכו לכתוב ולקרוא תוכן,

ביי

נ.ב.

גרמס - יש לך ד"ש מאהוד בן גרא

גל - תחזיר את הפאה

נועה - תחזרי כבר לארץ!!