(אם לא נכחתם באירוע עצמו, לא תבינו כלום... אבל זה לא משנה, העיקר שאני יודעת במה מדובר)

@ איחרתי למבחני מיון לכיתה א' (כן, באוקראינה עשו מבחנים בשביל לקבוע את ה"רמה שלי" ולדעת באיזו כיתה לשבץ אותי - היו שלוש כיתות מקבילות ברמות שונות). בקיצור, לא ממש יכולתי להיבחן בגלל מחסור בזמן ובנוסף לכך - נתנו לי עפרונות לא מחודדים ולא יכולתי לצייר כלום. המורים שבדקו את המבחנים שלי ואמרו שאני ילדה מוגבלת (בערך) שלא יודעת לכתוב/לצייר ולהבדיל צבעים. רק אחרי שעשו לי מבחן חוזר, הכל הסתדר :)

@ בכיתה ו' למורה לחשבון לא היו מספיק טפסי מבחן, אז היא אמרה שאני לא צריכה להיבחן ונתנה לי 100!!! (פעם הייתי כמעט חכמה)

@ בכיתה ה' הלכתי לשיעורי חשבון של כיתה ו' כי היה לי משעמם בכיתה שלי :)

@ אי שם במהלך הכיתות ה'-ו' עשיתי חרם על ילדה אחת. אפילו שעכשיו אני מרגישה קצת אשמה, אז זה הרגיש מיליון דולר.

~/~/~/~/~/~/~/~/~/~/~/~/~

@ בכיתה י' שברתי אצבע במהלך משחק כדורסל. באופן מפתיע, זה שיעשע אותי כבר מההתחלה. צחקתי על עצמי מרגע שאמרו לי שיש שבר באצבע :)

@ במהלך כיתה י"א שיחקנו משחק מוזר על שולחן בכיתה (לא משהו יותר מדי סוטה, תרגעו!) וכשישבנו עליו - הוא פשוט התמוטט.

@ בכיתה י' נזרקתי מהכיתה בשיעור השלמה בלשון, שהיה בחופשת פסח.

@ לפני כחצי שנה, בלונה פארק צעקנו WOO HOO, וכל פעם שאני נזכרת בזה - זה גורם לי לחייך :)

@ העתקות במבחנים בספרות (כל מיני סוגים של העתקות)

@ בטקס השבעה של גל בכותל צעקנו "WOO HOO" (מוטיב חוזר, הא?)

@ "סינקדוכה"

@ שיעורים של אבי חן... כל פעם שאני נזכרת בהם - אני לא יכולה שלא לחייך

@ תקופת פסיכומטרי היא זיכרון אחד גדול בפני עצמו. השיעורים, התירגולים, הבדיחות... יאיר... (כל מילה מיותרת)

@ כל פעם כששלמה שחף אמר "Big big 0"

באופן כללי, תקופת התיכון עמוסה בזכרונות קטנים ונחמדים. הרבה אירועים ואנשים שאני לא רוצה לשכוח אותם. פשוט רציתי שיהיה משהו קטן שיסכם חלקיק קטנטן מכל זה.