מחר.

תחנה מרכזית.

ומשם לבקו"ם.

ואז כבר צבא.

על אמת.

לא "בכאילו"

לא "עוד שבועיים"

לא "בקרוב"

מחר.

תחנה מרכזית.

ואז צבא.

לא לחוצה.

בעיקר מתרגשת.

מצפה בקוצר רוח.

חוששת שלא אוכל לישון אפילו שניה אחת בלילה.

זה לא שיר לא מוצלח. פשוט קשה לארגן את כל המחשבות, ההרגשות, הציפייה וההתרגשות בתוך משפטים תקינים מבחינה לשונית.