האם יש מקום לאופטימיות?

אולי. חז"ל פעם אמרו שעל שלושה דברים העולם עומד, וככה זה גם ניראה. הרבה טוענים שיהיה טוב. אני טוען שיהיה טוב, אבל רק לכמה שניות. אך אין זה אומר שהכל אבוד.

בפתח כל יום חדש עלינו לעמוד עם תקווה בלב, ועם רינה ועם גיל. ואם הם לא פנויים אז חיים וציפורה זה גם בסדר. אין לדעת מה צופן המחר. על כל אחד מקוראי הספר להבין שרק אופטימיות מאפשרת לנו לחצות את הים הסוער של החיים. בלעדי תכונה זו היינו כעלה נידף ברוח, או גרוע מזאת, כריח נידף ברוח.

מהי אופטימיות, אתם שואלים? אופטימיות היא לבקש אסימון מפרסי. אופטימיות היא לעמוד מול כיתת יורים עם פלאפון. אופטימיות היא יום אחד להתרגל למזרקה של האגם בכיכר דיזנגוף.

עלינו לנסות תמיד לראות את הצד הטוב של הרע. אם קפצת והמצנח לא נפתח, אז לפחות תהנה מהנוף.

אם פשטת רגל, כבר אין לך בעיות של כסף. אם יש לך הרבה שונאים, לפחות יבואו לבקר אותך בלי להודיע.

איש איש וגורלו. יכולת להיות עני, יכולת להיות עשיר, באותה מידה יכולת להיות שבוי במלחמת מאה השנים. הכל יחסי.

אז אל ייאוש. צריך להסתדר עם הקלפים שהחיים מחלקים לך, אפילו אם הם מסומנים. זה מה שיש. אתה חי רק פעם אחת וגם זה בקושי, אז תתן את ההופעה הכי טובה שלך.

ברור שכולנו חוששים מהעתיד, אני אישית נהנה מהערפל הזה המתגלגל באופק.

האי-וודאות הוא האי הכי אהוב עלי, ואם אתם בכל זאת מוטרדים ורוצים לדעת מה צופן העתיד, יש לי חדשות נפלאות בשבילכם: השנה הזאת תהיה השנה הכי מוצלחת שלכם.

תאמינו לי, קראתי את זה במסטיק של "בזוקה"...