כמה בתים קודם
נקניק כמו ארוחת גורמה,
ביצים תלויות כמו גורמט,
המציאות הזו דפוקה כשאני בפנים אני מת כשאני בשלי אני בועט ,
עולם פנימי משוגע, תשוקה והזיות.
איך אוכל לדעת את האמת עם כולי מוצף שטויות,
אתה נכנס אל הבונקר וצולל רחוק וביציאה ממנו חזרת לאותה הנקודה אחיזה חזקה בשמוק.
למי נוכל להאמין,
למטיפים עם האמת אשר בסיסה הוא אדים של מים, באותה ההרצאה גילגלתי כבר שני ספליפים בנתיים.
נאמנים ל"יצר הדעת"
כל אחד בטוח שהוא מסוגל בזהב לגעת,
ממש מול העיניים אבל בינינו לבין האמת חוצץ עובר.
תאבי כוח ובצע מגלגלים עם לשונם ואת קסית הדיו הם טובלים, מכוונים אל כל האלה אשר מחפשים ורוצים להאמיןשהחיים הם יותר מעבודה ילדים ומין
האם ישנה רוחניות בדברים הבסיסיים שלנו ניתנים או שכולנו עבדים לאותו הדבר שממנו נוצרים ובו חיים.
במהלך החיפוש
ישנה התפצלות
של אלה המחוייבים לפקפק בכל אמת שנראית להם אף הגיונית (לפי תחושה ואינסטינקט ואינטרס)
והם אלו אשר מחוץ למיינסטרים.
מתוך
הנחה, שעולמך הפנימי לא נתון לשליטתך המלאה, ומכך שכל ה"עורכי דין"
והאנשים שמתיימרים להביא לנו את האמת שהגו וכל אלה שהולכים אחריהם בעודם נותנים
אסמכתה רק ע"פ התחושה האינסטינקטיבית שלהם.
אכלנו מהם מספיק.
אנחנו רוצים אמת.
מדעית ואמיתית.
ר-ו-ח-נ-י-ת! קצבית והרמונית!
במובן השלם של המילה, להפסיק ללכת שולל אחר עולמינו הפנימי והחזיוני ולתת אסמכתה לעובדות.
חדשה!
אני משורר מכתבים לאשה
והיא לא מוצאת את הפנאי להחזיר לי מכתב
כמה אני יכול ללכת לאיבוד בניסיוני להבין את מחשבותיה ואת מעשיי שלי לפי ניגודים
התנהגתי בצורה מסויימת - מה התוצאה וההשפעה
אתבשל בתוך מוחי ומחשבותיי, עד שכביכול אמצא את האמת
והאמת - פרי דמיוני.
אתעלה מעל לדמיוני והאינסטינקטים שלי, אפעל בצורה המוסרית , הצורה שבה אני בחרתי,
הבחירה שלי לקחת מעלי את הסבל ולהצדיק את קיומו.
אשלח לה מכתבים ורגשות עצורים, כך ידעתי וכך אני רוצה.
אשא מעליי את הצלב.
פסח שמח לעם ישראל (תפסיקו לזרוק גחלים של מנגל לפחים בפארק יא זונות)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
