מרגישה כל כך מיותרת..

כל כך ילדה ליידו וקשה להתחיל לעכל את זה שאולי אני באמת אלך על זה.

נראה לי שכן..

קשה לי להקשיב לאחרים.להורים.לחברים הכי טובים..למורים שאני הכי מעריכה בעולם .

ובעיקר לו.כי היה לי כל כך קשה במהלך השנתיים האחרונות להיות עצמי ולעשות מה שאני רוצה..ש..עד שיצאתי מכל ההשפעה הזאת של אחרים עליי יצאתי מזה לדברים הכי רחוקים ממי שאני באמת.

אני לא רוצה לעשן סיגריות

אני לא רוצה לא לישון

אני לא רוצה לקרוע את עצמי כל כך..

אני רק רוצה להיות מכורבלת איתו בפוך ולדעת שבחוץ הולך כזה כאוס והרבה גועל נפש נמצא בחוץ.

והוא כאן שומר עליי שלא אפול לכל זה.

אני רק רוצה לדעת שיש לי משהו לחכות לו בעתיד וכרגע אני לא מוצאת את זה.