לאחרונה יצא לי להתלונן הרבה על הלחץ שיש לי בלימודים עם כל הבגרויות והתגבורים.

אבל עכשיו? אני יכולה להגיד על עצמי שאני "מזוכיסטית". למרות שקשה לי עם כל הלחץ הזה של הבית ספר, ולמרות שאני תמיד מתלוננת על כל המבחנים והבגרויות האלה,

אני יכולה להגיד שאני דיי נהנת מזה! זה נשמע הזוי ! כל כך הזוי.

את האמת, אפשר להגיד שזה מתוך פחד.

אני כבר בסוף כיתה י'. וכל כך מפחדת. מפחדת מסוף כיתה יב'.

השנה (הכל כך כיפית הזאת!) עברה לי כל כך מהר, ונשארו לי עוד שנתיים סה"כ להיות בתיכון.

אני לא יכולה לחשוב על עצמי מסיימת את כיתה י'ב ועולה על מדים של צבא.

זה הרגע שכולם יפרדו, לא יהיה יותר בית ספר (מסגרת שהיית בה פאקינג 12 שנה),

שניפרד מהמורים, ובכלל מכל התקופה היפה הזאת, תיכון!

מרגע שנגמר התיכון, מתחילים החיים האמיתיים!

אם עד עכשיו חשבת שהיית עצמאי, תחשוב עוד פעם.

מרגע שנגמר התיכון אתה פירור של חול בעולם ענק, דואג לעצמך, אך ורק לעצמך.

איך היב'ניקים עושים את זה לעזעזל?

עזבו אותי, לא יכולה לחשוב על זה יותר. כבר נמאס לי לחשוב על זה.

זה מחשבה שעוטפת אותי יותר מדי זמן ולא מניחה לי.

כרגע אני יודעת שחשוב לנצל את התקופה הזאת.

לנצל לנצל לנצל לנצל לנצל ושוב לנצל.

כי אחרי זה יהיה מאוחר מדי.

נראה אתכם עומדים בקצב.