כתבתי הרבה על רגשות.

הסתרתי, גיליתי, הסתרתי, גיליתי.

גיליתי.

ואז ישבתי והבטתי ארוכות איך ע"י לחיצה ארוכה על backspace, כל מה שכתבתי נמחק אט אט...

הבטתי בזה נמחק במן עצב בעיניי.

מצטערת, לא יכולה להסתכן בכך שמישהו יגלה.

זה ישנה יותר מדיי.

ולא כזה בטוחה שרוצה שזה ישתנה...

טוב, אני כן רוצה שזה ישתנה. אוקיי, רוצה רוצה רוצה.

אבל ממנו.

שיתבגר כבר.

אידיוט לפעמים.

מעצבן אותי לפעמים.

ועוד משהו שיוצר שורה ארוכה יותר.

[בשביל היופי של ההדרגתיות! חי, הנה!]

טוב, מספיק.

פעם כשדיבר איתי, והיה מילמטר מהפרצוף שלי, השתעשעתי עם המחשבה לשאול אותו בחיוך יודע דבר "אתה אוהב אותי?".

עכשיו לא יכולה להעז לחשוב לעשות זאת באמת. זה ישנה יותר מדיי. עכשיו זה כן משנה לי התשובה לזה.

אוחחחחחח. הוא מעצבן אותי.

טוב, כמה אפשר לחשוב עליו?!

יאללה.

אתמול השגתי לי שלל של 2 לקים ופצירה [ב4 שקל, אם קונים משהו ממוצרי הטיפוח. סופר פארם, נראה לי.] שנראת כמו אחת שבאמת אפשר לחדד עמה ציפורניים בזמן גירל טולק. נייס :]

והמון מתח ועצבים. ~מבט עייף~

אני חושבת שאלך לעשות משהו שידחה שוב ושוב את החרישה, שאני כבר המון זמן אומרת שאעשה ולא עושה.

נו, כמו תמיד. :]

מרי.