לפעמים שוקלת לקחת אותך ברצינות.

לפעמים כל מה שאתה עושה מרגיז אותי.

לפעמים נהנית מכך.

לרוב לא כל כך.

ואז זה עובר לי.

ואז... לפעמים... זה קצת חוזר.

אבל אני מכחישה.

[כמו כל דבר.]

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

העומס ירד. סופסוף חופש.

שעות של כלום על המרפסת של רשן.

בוהה באנשים ברחוב:

ראיתי 3 אנשים יוצאים עם הכלבים שלהם. [מתוכם הייתה אישה אחת שיצאה בשמלה קצרצרה מנומרת של חוף ים עם כלב גולדן רטריבר אצילי ורגוע, שדווקא לקח את זה שהוציאו אותו מהבית לגמריי באיזי, לעומת כלבים אחרים שמתחרפנים ומחפשים לתפוס כל דבר שזז ברחוב, וגם מה שלא זז בעצם] 

כ15 מכוניות חולפות, מתוכן חצי היו עם סרט כתום.

איש אחד שבא להכנס לכניסה של בית, ואז ראה את חברו בכניסה של בית אחר ליד, והלך אליו מגחך על שטעה בבית. החבר שלו יצא בלי חולצה.

איש שהחנה אוטו בורדו ישן קלות, יצא מהאוטו במשקפיי טייסים [עליתי על זה שזה מתאים ברמות רק לגברים] וחולצה לבנה ללא שרוולים, ונעלם איפשהו מתחת לבייתו של רשן.

חבורה של 5 ילדים יודניקים [בעצם כבר י"אים כאילו] שיצאו מבית של חבר שלהם, ונשארו ברחוב עוד יותר משלושת רבע שעה נשענים על מכונית זרה בצל, ובטח נשארו עוד, פשוט הלכתי הבייתה כבר.

חס נשמה טובה. סונג'רה, אבל היה שווה את זה :]

כל כך כל כך :]

הוי, ואחיה כמעט נזרק מהמרפסת. מעולם לא ראיתי את באם מאדים כל כך מהר. חחח ועוד הייתי חייבת לשאול. למזלו של אחיה, זו הייתה רק איזו שטות ולא באמת, למרות שבמילא החלטנו להכחיש את שסיפר.

3 וחצי שעות עם וקה היום זה מוי נחמד. סופסוף לדבר.

וזה שאני מדברת עליו הרבה, לא אומר כלום, כי פשוט הייתי צריכה לפרוק.

אז זה לא אומר כלום. אוקיי? ברור?

מרי.