שינויים.

פאקינג 10 שעות לא הייתי בבית, חוץ מאיזה 10 דק' (שבהן מחקתי את תמונתה של דנה,לבקשתה :: ) ואז המשכתי לדרכי.

כל שעה רק חיכיתי שהיא תסתיים,וכשסופסוף היום נגמר- אז שיעור נהיגה (שהלך דווקא בסדר), ומשם לחזרה ומשם לבנק ולקניון ולכלמיני סידורים ובלעעעעע.

השנה הזאת כלכך מתסכלת,בחיי.

מרגישה לבד יותר,בטטית יותר ,ודפוקה יותר. לא עושה עם עצמי כלום, לא מרוויחה כסף (ואני מזה חייבת,נהיגה וזה), וכל השיגרה הזאת שכלכך חיכיתי לה-

דפוקה.

אני צריכה עבודה, ושתהיה טובה, וזהו.

אוף.

כבר כמה ימים (מאז יוםשני ההוא) שאני מרגישה לא משו, וזה מעצבן. אין לי אף שעה,מלבד אומנות, שאני אוהבת. עוברת מיום ליום,משעה לשעה, ורק מחכה שהשבוע יעבור. בשביל חופש של יום,ואז שוב לחזור לשבוע בלתי נסבל. אין לי כח. הפתטיות גוברת, ובאופן מפתיע איתה גם הרגש. אפילו הנכשלים כבר עוברים לידי כמו כלום, ואני מרגישה כאילו עדיין לא חזרתי לשיגרת לימודים וזה מחרפן אותי.

אני.

צריכה.

עבודה.

כיפית,עם אנשים חדשים וטובים,ומלאן כסף.

אבל, בשביל השפיות-

לפחות יש לי ארנק חדש, שבאופן נוראנחמד דומה לקודם,

פלוס תמונות פספורט (בשביל הת.ז ובכלל) חביבות,

פלוס כרטיס חדש לכספומט,

ומפתח חדש וכחול (:

וגם, לירון ואני הלכנו אתמול לחפש עבודה,בההההמון מקומות,

אז חייבים להתקשר אלינו לפחות מאחדמהם. יחי האופטימיות.

יהיה בסדר אחי.

יהיה בסדר.

(רק שלא יהיו עוד ימים מתישים ומתסכלים כמו היום,

ויהיה אפילו טוב)