שינויים.

יש לי מרפקים.

אהההההההה!!$#%

..

אתמול, כשראיתי בדיוק את אותם פרקים ש,

ראיתי איתכן,

באו לי פלאשבקים מטורפים במין בום

עצוב

שכזה.

ואז נזכרתי איך לירון אמרה לי פעם שנכון שעכשיו חרא אבל מכאן אפשר רק לעלות ואותה תמיד מנחם שיש אותנו כי,אולי רע לנו ועצוב לנו- אבל זה יחד,

ואיך ששיחקנו טוויסטר מאולתר עם גלי, בהליקופטר למטה,

ואיך בעצם שהפכנו את ההליקופטרים למקום שלנו (ועדיין עצוב לראות לפעמים, מה שנהיה ממנו).

נזכרתי גם בסיליבטר העצוב-שמח,

ובכל הפרינדס יחד,

וביומולדת של מיין בהליקופטר למטה,

וביומולדת של אחווה במקס ברנר,

ובייסקלי-

ההתבגרות שלי החלה איתכן.

כמובן שהיה גם את יואב בדיוק באותה תקופה, שעזר להתבגרות המואצת.

אני זוכרת איך שבשבת ההיא לקחתי ממנו הפסקה, ואתן באתן לעוד ערב נקבות טיפוסי, וסיפרתי לכן (נראהלי שלירון העלתה את הנושא, מכיוון שהייתה הראשונה שידעה) ו,אפילו קצת בכיתי, ו- אתן הקשבתן ומה ולמה ותמכתן.

בדרכינו הטיפה הרסנית,

תמיד תמכנו.

אני לא רואה את התקופה ההיא כורודה בלבד,

אבל הייתה לה הרבה משמעות בשבילי.

בין כל הוודקה-סיגריות-נרגילה-ביד,

היו גם דמעות וכאב. והמון מזה.

אבל הייתי זקוקה לזה.

אני לא מתגעגעת. אני חושבת שעכשיו הרבה יותר טוב לי, אבל.

פתאום אתמול,

נזכרתי בתקופות אחרות. ובכלזאת-

היה טוב וטוב שהיה.

והעיקר ש-

יש לי חבר ערבי,

עם הרבה עוגיות,

שבשתי מילים- עושים שלישייה.

(אני מקווה שלפחות אתן תבינו. אם לא, אז אני באמת לא יודעת מה בסדר בעולם הזהP: )