שינויים.

את הולכת לבד,

עם ורד ביד.

חושך ברקע,

עצב בלב.

שקט כזה, את יודעת..

כזה שאת מכירה טוב מאוד.

המגפיים שלך הולכות מהר ממך,

מנסות להגיע כבר הביתה.

ובשנייה שאת מגיעה הביתה,

הוא מתקשר.

וחיוך,והי בייב, ויו בדיוק 12-

חשבתָ עליי.

אז זיקוקים ברקע,

ובירה ביד,

והרבה צרחות ושמחה,

ושוב שקט.

שקט כזה, שאת מכירה טוב מאוד.

אני לא יודעת מה יותר מבאס;

זה שיש לי חבר אך לא יוצא לי לבלות איתו,

זה שהוא נהנה נורא אי שם באילת ה(יותרמדי)רחוקה,בלעדיי,

זה שאף את הדקה ה12 לא יצא לי לבלות עם החברים כי,

ממהרים הביתה...

או אולי ההבטחה שלה שהשנה יהיה נהדר

(ידעתי שלא),

או הנשיקת חצות שנראתה רק למרחוק

(את יודעת,אהבתי אותךמאוד באותו רגע).

אולי זה שילוב של הכל,

אולי כלום.

מה שבטוח, שזה עוד סיליבסטר לבד.

(עזבו אתכם חג של נוצרים,

עזבו אתכם סתם יום כדי להוציא כסף,

וכל השאר שאני מזיינת לאחרים כדי שיחייכו-

הקטע הוא הביחד שלא היה מעולם

ו,

לא יהיה אףפעם?)

ומעניין.

דווקא כמה שעות לפני היה לי אושר כזה,

חיוכי למדי.

כי תבוא ביום שישי (כלומר,אם ואבא ירשה),

כי לראשונה חגגתי את השנה החדשה עם המשפחה והטורקיות האלו, שהביאו את חו"ל אלינו הביתה,

והיה דווקא מרענן,

כי חשבתי שאהיה עם כמה חברים טובים (שרובם הבריזו,והשאר הלכו עוד לפני שהספקתי לומר שנה טובה),

כי שנה חדשה בפתח- ודווקא אמרתי שתהיה טובה.

אז שנה חדשה בפתח. וזהו פוסט ראשון לשנת 2009, אז למה לא לסיים אותו בשמץ אופטימיות?

אתה נהדר,באמת שכן. ואוליאולי אראה אותך ממש בקרוב, ואוכל קצת לחגוג את השנה החדשה יחדעםמישהו.

וגם, די עם ההתלוננות בצפר הזו- עוד 3- 3 וחצי חודשים פחותאויותר מסיימים ללמוד כשבאמצע יש מחנה מוזיקה ופורים ובית לבד וכו' וכו' ואחרי עוד כמה חודשים- חופש.חופש אמתי כזה, ולתקופה ארוכה כזו, ודי עם בצפר לתמיד (ואח"כ צבא, אבל יכולהיות דווקא אחלה).

ולמרות הכל, יש לי אחלה חברים. אני שמחה שהייתי איתכם, ברננה, בתחילת השנה החדשה. גם אם יצא לי קצת מבאס.

ולכל השאר, אלו שהיו איתי ואלו שלא,

אלו שאוהבים אותי ואלו שלא,

שנה נהדרת שתהיה לכם. כי למה, בעצם, שלא תהיה?

 (מסרנסתר.האם תבינו?)