שינויים.

לא רוצה לא רוצה לא רוצה.

לא רוצה ללכת לישון,ולהתעורר אל מחר.

והשיר הזה.

גד דאמ.

השיר הזה.

לא מצליחה לעצור את הדמעות,ולאמשנה כמה שרוצה.

(ועוד שנה נסיים את בצפר,

אווו זה מה שאתה עושה לי.

היי דר נימי

[נראה אם תצליח(ו) לזהות])

אני לא רוצה להתעורר אל מחר,

כי להתעורר אל מחר אומר לקום ב6 וחצי ולארגן את החדר ואת שארית התיק לאילת.

זה אומר ללכת ליום שלם של בצפר שלא רוצה ללמוד באף שעה בו.

זה אומר לעשות מבחן במתמ',ששוב לא מוכנה אליו מספיק.

זה אומר לחזור הביתה,ולקחת תיק-אילת, ולנסוע כ40 דק' לת"א

ואז 5 שעות לאילת.

זה אומר יום שלם

בלי

דקה

מנוחה.

לא רוצה ימי חמישי יותר

ולאמשנה שבסופם אני באילת.

וזה היה אמור להיות פוסט התלהבות על זה שנהגתי היום סופסוף ואיזה נהדר זה

ושיש לי חזיות חדשות (לא פחות ולא יותר מאשר ארבע),

ואף גדלתי במידה.

זה היה אמור להיות גם פוסט שמתלהב מזה שמחר, לאחר פאקינג 3 שבועות שלא ראיתי אותו, אראה את נימנימ.

אבל זה לא פוסט כזה.