שינויים.

עוד כמהימים צריכה לסיים עבודות,וכתיבה,ושם.

עוד שבוע תערוכה.

ואתה לא תהיהשם.

ואני לחוצה. כמו החיים לחוצה.

כמה חשיפה עצמית, כמה השקעה, כמה ביקורת עצמית,

והכל בשביל שאיזה בוחנת תיתן לי ציון על זה.

די,רוצה לסיים עם זה כבר.

(ועם זאת, יש התרגשות. בהחלט. ושרק יהיה עוד יותר זמן, רק שיהיה לי זמן לסיים את הכל בדיוק כמו שרוצה.)

מבינה כמה שעוד מעט,ככה..ממש עוד שבועיים כבר כמעט ולא אבוא לבצפר.

וככה,ממש עוד 4 חודשים ומסיימת סופית עם בצפר.

וזה מפחידקצת,

ועצובקצת.

אפילו הידיעה שלא אראה אותך יותר, אותך שהיית חלק כלכך גדול ממני במשך כלכך הרבה זמן,

אפילו הידיעה הזו מעציבה קצת.

רק עוד צעד אחד.