שינויים.

הכי לבד.

ומזה משנה שיש חבר- הוא שם ואני פה וזה מה יש.

ומזה משנה שיש חברים- כבר לא באמת קשורה לאףאחד.

ואני כלכך לבד.

הדמעות כבר יוצאות מעצמן..

אני שונאת ל"ג בעומר. ה,אםאפשרלקרואלזהככה,חג היחיד שאני שונאת. מוכיח לי כמה שאני לבד, וכמה שכל החברים שלי נחלקים לקבוצות קבוצות, ואני לא נכללת באף אחת מהן.

הייתה לי שנה אחת בה נהנתי בל"ג. בכיתה י'. השנה הראשונה (אולי אף בתקופת היסודי מתישהו, אך נו באמת.. זה כמו שגם אז ימי הולדת נחשב לה-דבר) והאחרונה. כל הכבוד לתלאביבים ולנקבות- הצלחתם לשמח אותי.

בכלאופן, היום- להתאבד, להידבק, או להישאר בבית?

אף אחת לא נראית לי אפשרות.

אילת דווקא כן.

שבוע וחצי.

שבוע וחצי.

עד מתי?

עוד חודשיים.

עוד חודשיים.

יותרמדי.

בברכת עדיין חולה, שונאת את החברים, שונאת הברזות, שונאת את הכל פחותאויותר,

אני.

כשאתה לבד- עברי לידר