שינויים.

חיים

אבידות

שמחות

מכות

למה

כמה

איך

ומתי.

זה שלמילים שלי אין קשר ומשמעות לחיים זה לא אומר שהן אינן חשובות.

אני רוצה שתאמינו לי, שאני אומרת כי, אני צריכה מעבר. זה לא שלא מספיק, אפילו הרבה מעבר למצופה, אך בכל זאת- זה לא זה. משהו חסר, ואני עומדת ומביטה בעצמי ומנסה לגלות את הנעלם כמו באיזה משחק ילדים טיפשי. החיים טיפשיים, החיים מציבים בינינו משחקים טיפשיים. הבעיה היא שלכל הטיפשות הזו יש מחיר.

אבידות.

יש לציין כי כל הנאמר לעיל נכתב מתוך אינסטינקט מוחלט ואין לי שמץ של מושג מה באמת כתבתי.

נימי ומשפחתו היו אצלנו ביום שבת והיה כזה מיוחד וחמוד ומגניב. אמנם אמאשלי לא הייתה, מה שהיה קצת חבל, אך אבאשלי התחבב על הקהל והקהל התחבב עליו. אני חושבת. אה, ואני בישלתי את רוב הארוחה והיה טעים. הקהל התפעל P: אמנם זה היה לראות את נימי רק לאיזה שעה וחצי לאחר שלא ראיתי אותו שבועיים, מה שהיה קצת עצוב, אבל גם היה משו מאוד מיוחד בכל הסיטואצייה והאהבה שלא יכולה להתממש לחלוטין בזמן הזה. אל דאגה, יום למחרת נסעתי לנימי בנסיעה שנגמרה מהר למדי לאחר מתכונת בהיסטוריה שהייתה די חביבה. מקווה לעבור P:

אני אוהבת את הבחור, גם אם נרדם לי בסרטים וזה כלל לא כיף. שמנים כולם.

אפילו עכשיו ישן, הבחור.

לכן אני כאן, אם תהיתם. רושמת גבב של מילים לא מובנות ומשתמשת בשפה גבוהה אולי על מנת למשוך זמן ומילים. האמנם?!

לאיודעת.

אני רוצה עבודה, בשיא הרצינות. אני רוצה שיהיה לי מלאן כסף ולא אצטרך להסתמך על ההורים. אני רוצה שאוכל לשתות שוקו כשארצה, ולקנות כלמיני שטויות לי ולחברים מדי פעם, ולנסוע לאילת ולבלות בלי להתחשב יותרמדי באם יכולה לצאת וכמה.

נו, זה לא שיש לי מה לכתוב באמת.

ביי.

נ.ב- הו, לא שמתי לב שכבר יוני!O: אמ,מזלטוב או משו?