שינויים.

מעניין, איך שהקול מתחיל לרעוד כשבא לבכות,

ואיך ש, הדמעות יוצאות גם כשאתה לא רוצה.

אתמול, כשנהייתי כבר סטלה בגלל הרבה עייפות ומעט שנאפס, פתאום התגעגעתי לעבר שלי. אני לא יודעת לֵמה בדיוק, או לָמה, אבל התגעגעתי. וזו הייתה הרגשה כואבת, ומציקה. וזה הרי לא שההווה שלי רע. אפילו טוב מאוד, וסביר להניח שיותר טוב מהעבר שלי. ובכלזאת, זו הייתה הרגשה מאוד חזקה.

בכלמקרה, מחר בגרות אחרונה.

פלוס מועדי ב', אך זה לא נחשב.

מאוד נהניתי מהימים האחרונים, הייתה הרגשת חופש נהדרת והמון פעילויות (שכללו המון צילומים מעולים של הכנרת והסביבה, שופינג עם אמא, יום כיף בתלאביב עם בתדודה שכללו מתנות יומולדת [תיק חדש ומגניב ביותר וספר שרציתי כבר זמן מה] ומוזיאון ת"א[שהיה מאוד מרגש, בגלל שהכרתי אמנים ויצירות מלימודיי באמנות ואף לימדתי את הבתדודה דברים. היה בהחלט כיף] וכו' וכו'). יכולה בהחלט להתרגל למצב (;

בברכת החופש לא כזה ארוך כמו שהוא נראה, נצלו כראוי,

אני.