שינויים.

אני כלכך מבולבלת מהכל.

הסופשים האלה הורגים לי את ההגיון הבריא.

אני רוצה להתחיל מחדש. ממש אבל.

ברגע אחד, קטן, של רמזור אדום.

ויכולתי

להרוג את עצמי.

אני רוצה לחיות במכינה לנצח.

אני לא אספר לכם את הכל, כי אין לי כח P:

היה נהדר ברוב הזמן. התחברתי עוד עם אנשים, היה חלוקה לוועדות (אני בוועדת תרבות, שזו הייתה עדיפות הראשונה שלי, וזה אחלה ממש D: היה לנו כבר ערב תרבות אחד שהלך מגניב ביותר, וגם אני גאה בעצמי- דיברתי בפני כל הקבוצה, הצעתי רעיונות.. נורא פחדתי בהתחלה מכל המעמד של מנהיגתית ויוזמת, אבל אני מאמינה שבמהלך השנה זה ישתנה ^^), היה כמה שיעורים שרובם מעניינים (מלבד יהדות. ידעתי שלא אתחבר לזה, מסתבר שגם רבים אחרים לא התחברו, די מבאס \= ) ו..זהו בערך.

מלבד זה, היה לי ריב עם השותפה שלי שמסתבר שמאוד קשה לה עם דברים שלא נעשים בדיוק בדרך שהיא רוצה. ההורים שלי חושבים, מכל מה שסיפרתי עליה, שהיא לא תישאר במכינה. לכו תדעו, אולי. בכלמקרה, רבנו על עניין די שולי שלא הסכימה להתפשר, היא קיבלה כנראה קשה- והלכה הביתה. לא עזבה את המכינה (עדיין), פשוט עזבה יום קודם את המכינה, הייתה צריכה להיות בבית אומשו.. צפונבונית טיפשה><" בכאילו, היא דווקא די סבבה.. אבל נורא.. צפונבונית. אם היא לא תלמד להתמודד עם דברים חדשים, להתפשר.. ברור שהיא לא תישאר במכינה. היא צריכה לדעת להסתגל לדברים חדשים, וחבל דווקא- מכינה זה ה-מקום להסתגל לדברים חדשים. בצבא יהיה לה הרבה יותר קשה. אניוואי, מלבד זה- אני חולה,כפי שאמרתי. חלק מזה קשור לריב בינינו, אגב. זה היה די מבאס שחליתי, לא הלכתי לטיול בגלל זה והייתי די חלשה ומסכנה. לאטלאט זה משתפר, מלבד הקול המצחיק P: מקווה שעד ראשון כבר ארגיש טוב (:

מי שרוצה לקבל קצת מההווי- מוזמן להסתכל בתמונות או לדבר איתי (לא יזיק לכם, אתם יודעים^^). בסה"כ יפהפייה שם, נורא כיף, אחלה אנשים.. לפעמים קצת בודד, עוד לא מצאתי את המישו שם שיכולה לשפוך בפניו את הלב, אבל לאטלאט זה קורה. כבר מאוד התקרבתי לאיזה מישהי, שגרה בשכנות אליי P:  קיצר-

אני מרוצה D:

עוד לא עשיתי מספיק סדר בחדר, אם כי התחלתי. הלהבריא זה בדרך, והנה הפוסט שמספר לכם איך היה. אני בדרך הנכונהP:

אגב, תזכורת לעצמי- צריכה גם לקנות חגורה.

ביי אנשים ^_^