שינויים.

ולא, אל דאגה, לא חזרנו. פשוט זו הייתה החלטה לנתק את הקשר,

החלטה שכנראה נכונה,

והחזירה לי הרגשת פרידה שכזו.

ובנימה זו, קצת דומה קצת שונה,

אני צריכה מישהו. זה כבר לא רוצה, זה צריכה.

ואני שונאת שזה מגיע לצורך.

אני צריכה את האחד שילטף וינשק ויהיה שם כשאני צריכה.

אני צריכה סקס ואני צריכה אינטימיות ואני צריכה מישהו.

גם רוצה, אולי אפילו מישהו מסויים (בחיי שלא סגורה על עצמי),

אבל הצורך הזה..!

בלע, מי בכלל צריך צרכים?

אני רוצה שהכל יהיה טוב.

הרגעים שמרגישה הכי טוב זה כשיושבת מחובקת איתו,

או כשהולכת לחדר אוכל עם אנשים חביבים.

לא, האמת שרוב היום נהדר לי. ואז מגיע ערבים, ורגעים של שקט.

כוסאמא של השקט הזה.

שונאת פרידות.

שונאת את ההרגשה שיש לי פתאום, ההבנה הזו- שלא תשתנה.