שינויים.

יש משהו נורא יפה בחורף ומוזיקה.

ובחורף בכלל.

אני אוהבת את הכמעט-חושך עכשיו, ואת הרוח הקרירה, ואת השקט.

אני אוהבת את זה שזה ישר מעורר בי רצון לאהוב. ולהיות נאהבת.

וזה חיוך עצוב של בינתיים.

הלוואי ויכולתי להגדיר את ההרגשה, הלוואי והיו לי מילים יפות לעכשיו.

עוצמת עיניים, ונזכרת בזכרונות כאלו יפים.

של דשא רטוב, של ים בת"א, של נשיקה, של חיבוק, של סקס.

אני כלכך אוהבת לאהוב.

אני אוהבת שיש לי על מי לחשוב,

שיש לי בשביל מי לעשות,

שיש לי את מי לנשק.

שוב ושוב עולה לי המשפט:

"אני אוהבת אותךָ.

ולמען האמת, אני ממש לא יודעת מי זה ה"אותך" הזה. אבל אני אוהבת. וכשתקבל גוף,ופרצוף,ומוחשיות- אני אתן את כולי.סתם כי, אני אוהבת אותך."

(מהפוסט הזה). מדהים כמה שזה נכון,

עד כדי טמטום.

הייתי רוצה ללכת איתך עכשיו יד ביד, בשקט הזה של החורף,

ועוד כמה חודשים- כשיהיה באמת קר, נתכרבל בשמיכת פוף בחדרי ותחבק אותי חזק

ולא תהיה מאושרת ממני.

ולמען האמת, אני ממש לא יודעת מי זה ה"איתך" הזה, אבל הייתי רוצה (;

בחיי שאני אוהבת חורף, גם אם יש בו משהו נורא עצוב לפעמים.

איכשהו, כשאני הולכת לי ברחובותיה החורפיים של נסציונה, הזכרונות נראים פחות כואבים.

עצובים-מחוייכים שכאלה.

אני רוצה התרגשות.

ונשיקה בגשם.

חשבתי על זה, שהתמזל מזלי שהמכינה הזו הגיעה, ובזמן שהיא הגיעה.

אני רואה עכשיו, חודש לאחר הפרידה, שיש לי חופש לשבועיים כולה- ואני מתחרפנת. הן משיעמום, והן מכאב.

אם כל הזמן הזה הייתי בבית, לא הייתי שורדת רבע מהפרידה הזו.

אני מקווה שאתה שורד.

מוזיקה זה כיף!

שירי נוסטלגיה זה בכלל כיף!

(כלומר, כאלו שלא שמעתי מלאןזמן)

בברכת צאו החוצה לאהוב את החורף,

אני.

http://www.youtube.com/watch?v=JCAA9edrVqo&feature=related

   I love coldplay