שינויים.

,I'm not happy enough

not as much I would like to be

Life.. gave me all kinds of experiences

.not all bad, not all good

It's all so confusing

יד מלטפת

חיבוק אוהב

לקום איתו בבוקר

להסתכל לתוך עיניו ולדעת שאין מקום אחר שארצה להיות בו

לנשק בכל רגע בו ארצה- רכה,אוהבת,תשוקתית,חזקה

להרגיש את גופו על גופי

להסתכל עליו ולחשוב שהוא הבנאדם הכי יפה ומדהים שיש

צלצול. "רק רציתי לשמוע את קולך"

חיוך מבויש, ככה סתם

לעשות בשבילו, ככה סתם. כדי שיהיה מאושר

לאהוב

(תקשיבו לזה. כי זה שיר יפה.)

הייתי רוצה לצלם לנצח. ולצלם טוב. לצלם נופים מסוגים שונים, לצלם אנשים יפים ואנשים מכוערים, לצלם בשחור לבן, לצלם פשוט ולצלם מורכב. הייתי רוצה שתהיה לי מצלמה משוכללת כזו, שתגרום לכל תמונה להיראות באיכות כמעט מקצועית. ושתהיה שחורה כזו וסקסית. הייתי רוצה להיות יפה ותיירותית כזו באיזה עיר נידחת בדרום אמריקה ולצלם המון שוני ויחודייות.

אין דבר יפה יותר מצילום, או למען האמת- כל כלי ביטוי שהאדם המשתמש בו יודע כיצד להשתמש בו טוב. איזה יופי זה אמנות.

איזה יום יפה היה אתמול.

שקט. נוף. רוח קלה. מצלמה בידי. חופשיה.

ישבתי לקרוא בין העצים.

איזה יום יפה היה אתמול.

אפילו הנוסטלגיה עשתה לי טוב.

אם רק.

הייתי יודעת מה הלאה. איך הלאה. מה אני רוצה.

המכינה לא עושה לי טוב כבעבר. החיים לא עושים לי טוב כבעבר.

אני מאושרת. מאוד גאה בי, בחיים שיצרתי לעצמי.. במי שאני.

אך משהו חסר.

הלוואי והייתי יכולה ליצור יותר. אני צריכה את הזמן הזה בשביל השקט שלי.

אני צריכה לצלם יותר, לכתוב יותר, לנגן יותר.

והמכינה, החוסר זמן.. אולי זה רק תירוץ. אני לא רוצה לחזור מחר למכינה. לא רוצה לחזור בכלל.

וזה בולשיט של עכשיו, כי אני יודעת שמאוד טוב לי שם

רק

אולי

תנו לי קצת זמן להבין את עצמי

רק עוד קצת זמן.

מילים יפות לא יפתרו שום דבר,

אך הן בהחלט ישפרו את המצב רוח.

מה כבר ביקשתי,

אני.