שינויים.

הכל זמני, הכל סתמי

נעים בין רגש לרגש

בין צעקה ללחישה

ככה, בהינד עפעף.

הכל או כאן או שם

הכל שחור או לבן

אין אמצע, אין פשרה.

איזה עולם אכזר.

ואני, גם

לא כאן ולא שם

לא צריכה להיות לא כאן ולא שם.

שני בתים

שני סוגי חברים

שני חיים.

ואני באמת לא יודעת מה מעדיפה.

קיבלתי בום היום. בום חזק מדי וכואב מדי

על כוס שוקו וחביתה הבנתי ש,

אפילו ההורים שלי לא רוצים לדבר איתי.

הכל היה יותר פשוט אם היה אפשר פשוט להכחיש הכל.

להכחיש את העבר שלי, להכחיש את ההווה שלי

ואולי בעתיד

ארצה גם להכחיש את העתיד שלי.

(ובעצם, אני היחידה שאמרה שהכחשה זה לא דבר טוב)

אני רוצה להבין איפה טעיתי

איפה אני טועה כל פעם מחדש.

יש כלכך הרבה בני זונות בעולם. פאק, יש בי כלכך הרבה שנאה עכשיו לכלכך הרבה אנשים.

נראהלי שפשוט יותר לא לאהוב.

אני מופתעת שמישהו רוצה בכלל בקשר איתי אחרי שהוא קורא את הבלוג הזה.

היה שלום

אני.