שינויים.

פתאום אני חושבת על כלמיני אנשים שפעם ידעתי לאהוב,

ומבינה שאני לא זוכרת אותם.

מבינה שאיבדתי אותם. פיזית,נפשית.. זה לא משנה.

איבדתי.

אנשים נעלמו לי במרוצת הזמן כלא היו. יש כאלו שמתגעגעת אליהם, יש כאלו שלא, יש כאלו שמתקשה לזכור.

מפחיד לי.

עוד שנה אני אסתכל על המכינסטים של עכשיו, ואבין שגם אותם שכחתי. או לפחות, אבין שגם הם נעלמו מחיי. רובם,לפחות.

פאק איט, ככל שאני גדלה מעגל המכרים שלי גדל

ואיתו גדל מעגל האבדות שלי.

משהו פה לא נקלט לי. אנשים תמיד היו ותמיד יהיו חלק מאוד משמעותי ממני. היו רבים שהשפיעו עליי, שהיו המון בשבילי.. ואבדו לי. כל המשמעותיות שהייתה לי בקשרים איתם נעלמה כביכול.

לא להאמין שלא אהיה יותר בקשר עם כלכך הרבה אנשים שכלכך אהבתי.

מבינה, שהאנשים היחידים שתמיד יישארו לי יהיו המשפחה שלי.

והיו אנשים שלעיתים היו משמעותיים לי לא פחות.

בברכת החיים דינמיים מדי בשביל להיות משמעותיים,

אני (החולה והמסכנה, שממש לא רוצה להיות חולה גם ביום ראשון).