שינויים.

להיות מדריכת טבע בצבא במשך שנתיים, ואולי גם במשך התקופה הזו יהיה לי כבר איזה חבר היפי מגניב כזה שאוהב לטייל הרבה ולחשוב המון,

ואז

להיות שנה מדריכה במכינה- כי זה גם לגור בקיבוץ מעגן מיכאל המדהים, זה גם כסף, זה גם לחזור למכינה שלי בתור מדריכה ולהיות שם בנקודת מפתח טובה ולראות את הדברים מנק' מבט שונה וזה גם עבודה שבוודאי למרות הקושי, אוהב אותה. וגם אולי גל עוד תהיה מדריכה שם (למרות שבספק,האמת) ואהיה איתה יחדיו מה שיהיה מגניב ביותר

ואז

לעשות איזה טיול גדול, ברגל. לא אחד כזה של לראות אתרים דרך האוטו.. להכיר עולם, לצלם המון, לכתוב, לחוות.

ואז?

אלוהים גדול.

ויודעת, גם ככה אשתחרר בגיל 21, ואז עוד שנה במכינה ועוד שנה (נגיד) של חופש וטיולים וכאלה ואז רק סביבות 23 רק אולי אתחיל ללמוד.........................

אבל יודעים מה,סו פאקינג וואט? אם לפני המכינה חשבתי שלדחות את הצבא בשנה זה יכולהיות מבאס ולאיודעת מה, אני עכשיו מבינה שזה כלכך לא משנה. שהחיים זה עכשיו, לא אח"כ, וחיים רק פעם אחת- אז למה לא לחיות כמו שצריך?. מזה משנה אם אתחיל ללמוד בגיל 21, או 30? ואולי בכלל לא אלמד, אולי אהיה מדריכת טבע בכלל. אולי אחיה על עבודות מזדמנות.

סו פאקינג וואט?! בא לי לחיות.

סופסוף, יודעת גם איך.

ובהקשר לתפקיד בצבא- מחר זימון נוסף. כןכן, התקבלתי למורות חיילות D:

אין מאושרת ממני, באמת. להיות שנה אחרי, בדיוק באותו זימון, והפעם לעבור. עצם זה שהצבא הועיל בטובו לתת לי הזדמנות נוספת- זה מדהים. ומחר, אני מתקדמת עוד צעד אחרון לקראת הרצון והסיכויים טובים מאוד. גל מאמינה בי מאוד, וגם דיברה עם מישהי בכירה שם וסיפרה לה עליי ואמרה שאם הם רק מתלבטים שיתקשרו אליה. היא חושבת, שאין מצב שאני לא מתקבלת. מקס'- מתלבטים, ואז היא כבר תפתור להם כל התלבטות. להזכירכם, היא עשתה בול אותו תפקיד בצבא והיא יודעת מה הוא דורש ומכירה אותי מספיק כדי לדעת שאהיה טובה בו.

בא לי לבכות. לא להאמין כמה אנשים מאמינים בי, כמה התקשרו לאחל לי בהצלחה ולהגיד שאני ענקית ואין עליי. לא להאמין כמה אנשים נהדרים יש בעולם.

בברכת אושר, חשש, התרגשות ולחץ ממחר,

אני.

אגב, שלא תחשבו שכל השבוע שלי מסתכם בזה. השבוע היינו בחווה אקולוגית (כל 8-10 היו בחווה אחרת) והיה כיף ומלמד. עוד אחפור על זה בהמשך.

שלכם69>