שינויים.

החיים נהדרים אליי.

בא לי לבכות מרוב אושר, בחיי. החל מהדברים הקטנים של הצלחה בקניית מתנת יומולדת ליובל (עוד לא נתתי לה, אבל מניחה שהיא תתלהב.יצא ממש חמוד), עודף אנרגיות במכינה [מה שהוביל לריקודים מוזרים, כפיפות בטן וריצות] ונהיגה עם מוזיקה טובה, ועד למשפט מהמדריכה שלי סטייל "אפשר להכתיר אותך בסוף השנה כמקבלת ההחלטות הטובה ביותר לעצמה. באמת, אני אכתיר אותך. אני חושבת שעשית המון טוב לעצמך השנה" [סתם אמרה לי כשישבנו עם עוד מישהי, בלי קשר לחיים^^], לקבל את התפקיד בצבא שכלכך ייחלתי לו [ומתגייסת יחד עם שתי אנשות חמודות שהכרתי בזימון] ולהסתכל על עצמי במראה ולאהוב את מה שרואה.

אני אוהבת את המכינה שלי,

אוהבת את השינוי האדיר שעברתי,

אוהבת לצאת מהשנה הזו בלי אף חרטה אחת קטנה.

(בשונה, למשל, משתי חברות ממש טובות שלי..\= )

אני אוהבת את החיוכים הקטנים והגדולים

אוהבת לאהוב את החיים.

נקודות לבינתיים:

- קיבלתי תאריך גיוס סופי. 21.7.. חודש חופש בול. דווקא סבבה.

- עוד 3 שבועות. קצת יותר, קצת פחות, זה לא משנה. השבוע האחרון עבר לי מהר מדי.

- הייתי השבוע בעצרת בת"א למען השארת ילדים של עובדים זרים בארץ. התארגנו קבוצה קטנה של מכיניסטים והלכנו, אצלי זה לא כלכך נבע מסיבה מוצקה וטובה- סתם עניין אותי וחשבתי שיהיה נחמד לצאת קצת מהמכינה עם קבוצה קטנה. כשראיתי את כל הילדים המדהימים האלה, כששמעתי את כל הנאומים- הבנתי שעשיתי נכון. נורא לחשוב על ילדים מתוקים כלכך, שנולדו פה ומרגישים פה הכי בבית בעולם- מגורשים בלי שום מושג למה. היה מרגש.

- לאחר שסודרו העניינים ביני לבינו, אני מרגישה אף קרובה יותר. וזה, וואלה- נחמד.

בברכת live life,

אני.

עריכה (סוגשל אותו יום, 00:58)-

הייתי רוצה לאהוב אותך,

ושתאהב אותי חזרה,

סתם כי אתה נראה אחד כזה שכיף לאהוב.

(מתישהו אני אלמד לאהוב,

אחד כזה שגם יאהב אותי.

לא שעורגת לזה יום וליל,

אבל מחכה לרגע)