אחרי 9 חודשים, אולי הגיע הזמן ללידה.(סתם הצחיק אותי התקופת זמן)
בכלאופן- החזרתי אותו לפייסבוק שלי. עכשיו רק צריך לאשר,
ואני צריכה להוכיח לעצמי שבאמת השתניתי ולא אתפתה ללחטט לו בפרופיל ולגלות מה עבר בשנה בלעדיי.
חושבת שהגיע הזמן שאני אעשה את זה.
מעבר לזה- עוד שבוע ויום. שבוע ויום. שבוע ויום.
מהדהד וכואב ומפחיד. אחרי זה פתאום יש כלום של חודש (למרות שתהיה עבודה והמון חוויות מעבר), ואז צבא. צבא של ממש, מדים והכל.
(אם כי על ה"צבא של ממש" אתם יכולים לא להסכים איתי. אבל לא אכפת לי, אני אהנה)
עכשיו הכל לחוץ למסיבת סיום ולסופש סיום ובכלל, לחוץ. רוצים להספיק הכל ולחוות הכל ו..קשה להאמין שנגמר. אש-כרה.
לפחות יש לי כבר מלאן תוכניות לחופש, ומאמינה שעוד אפגש עם המכיניסטים (לפחות ביולי...) ו,יהיה טוב. שנה שלא אשכח.
בברכת שבוע אחרון במכינה נהדר שיהיה לנו,
אני.