שינויים.

תקופה של לשבת באמצע הרחוב עם סיגריה כי אנחנו מגניבות,

והרבה בכי, הכחשה,מין ות"א.

(לצורך העניין, תמיד עניין העישון אצלי היה כי אהבתי את זה מההתחלה, ולא מעניין של פוזה, אבל היה משהו בילדות בנות ה15-16 עם הבגדים השחורים והשיער האדום-בורדו עם הרבה אלכוהול ועשן מסביב שעשה את כל העניין פוזרי מעט).

לא מתגעגעת,

מה שהיה כלכך יפה בתקופה ההיא זה שהיא נגמרה. זה שהיא הייתה מתאימה בדיוק לתקופת ההתבגרות של 15-16-17, נתנה לי את כל ההתנסויות שהייתי צריכה ורוצה,ונגמרה שם.

ובכלזאת, היה משהו נחמד-אך-עצוב בלירוןטלקטנות.

---

אני לא יודעת איך להתגבר על הרצון לו. כלומר, זה כבר פחות שם,פחות כואב ולפעמים אפילו לא מורגש,

אבל יודעת שזה עדיין שם.

ואולי, רק אולי, לא צריכה להתגבר.

---

אז קצת צבא-

הטירונות בהתחלה הייתה קשה. וגם בהמשך. לא היה לי שוק-צבא או משו, ממש לא (מדהים כמה שאצל רוב אלו שלא עשו שנתשירות/מכינה קודם- כן היה. וזה מובן לגמרי, פשוט מדהים מה שהשנה הזאת עושה לבנאדם, וזה נהדר), הקושי כל הזמן היה אך ורק פיזי. עם הריצות, ההקפצות, הפקלים והחום.. היה נורא. אבל עם האנשים, המטווחים,השיעורים, המפקדת, המ"מ וכל העניין של החוויה הצבאית- היה כיף אדיר. באמת (ועם זאת- שמחה שהיא הייתה כולה שבועיים וחצי..חח..).

ועכשיו אני בקורס מדהים באיזור מדהים. הת"ש מעולה כלכך (בחדר של 4, עם מקרר+מזגן+מקלחת. מסתובבת על חצי ב', האוכל מעולה והבנות גם), באמת שמה צריך יותר? זכיתי להיות בתפקיד מדהים כלכך.

ועםזה- אני יכולה לפנטז שעות על זה שאשרת באילת. שאתעורר לנוף הררי-מדברי מדהים ביופיו, ואבלה בערבים עם חברותיי באילת, ואף אשאר איזה סופש אצל נמרוד כדי להמשיך לבלות באילת איתו, עם חבריו ועם שלל אנשים שאלמד להכיר, ויהיה לי נוראנורא כיף. אבל בסופו של דבר- יש שם מקום אחד, ומי אמר בכלל שהוא שמור לי כשעוד בנות רבות רוצות להיות שם?. חלומות כן יכולים להתנפץ, וזה לאכיף. 

(למרות שברור לי שאהנה בכלמקום, כן?)

ועכשיו אלך לי לנוח, כי הרי היה לי שבוע כזה קשה (;

להת',

אני.