שינויים.

ריקודים,

אלכוהול,

כיף.

מנסה להיות בתוך עצמי,

עם החברות,

לא להתייחס לקהל.

באיזשהו שלב לא מצליחה,

כל מה שחושבת זה בנים.

את מי?

את מי בא לי?

מי יבוא ויתחיל איתי?

אולי אתחיל עם מישהו?

נאאא..

ואףאחד לא מתחיל.

ואז מגיעות השעות השיכורות,

ופתאום כולם נמרחים עליי.

אבל זה סתם מחפש זיון באופן זול,

וההוא לא מתאים לי בכלל,

ובאתי בכלל עם רצון למצוא מישהו באמת

ולא סתם זיון מכונית.

אבל הוא לא מגיע,

ההוא.

ובאיזשהו שלב של יותרמדי אלכוהול

ויותרמדי בדידות

אני חושבת עליו.

חושבת על כמה שבא לי גבר,

ואיך שהוא קטן כזה (אךחמוד),

ודווקא אותו הכי בא לי בעולם.

חושבת איך בא לי לצעוק שאני אוהבת אותו

כאן ועכשיו.

ובסוף מגיע איזה יקיר אחד (דווקא שווה),

ורוקדים

ומתמזמזים

ומאוד מהר ברור לי לאן זה יגיע.

ותמיד זה נגמר אותו הדבר.

ובדיוק חשבתי איך זה שתמיד הסטוצים שלי שווים בטירוף

ורק עם החבר מוצאת את עצמי עם כלמיני הזויים.

אבל רק עם חבר,

הזיון הוא אמיתי.