שינויים.

הלוואי שהעולם היה נורמלי לפעמים.

שאם אני מכירה מישהו, זה לא ישר כדי שייצא מזה משהו מיני ו/או זוגי.

שאם אני מתלבטת קצת, הוא לא ישר אומר "נמאס לי ממשחקים, אני לא פה כדי לרדוף אחרייך, ביי".

שאם אני פוגשת מישהו שהייתי איתו כבר לפני איזה 3 שנים, זה לא ישר יעורר בי משהו.

שאם אני לבד שנה וחצי, זה לא ישר גורם לי לחשוב על עצמי כלמיני שטויות לא טובות.

הלוואי שהעולם היה נורמלי לפעמים.

שהייתי יכולה פשוט לחייך למי שבא לי,

ולדבר עם מי שבא לי,

ושזה לא יתפרש אצלו ישר כ"היא רוצה להזדיין איתי".

הלוואי שהעולם היה נורמלי לפעמים.

שהייתי יכולה פשוט לחייך למי שבא לי,

והוא היה מחייך חזרה,

ולא היה שום משחקים מיותרים של איפה עובר הגבול בין קשה להשגה למיואשת,

ושזה היה ברור מאוד מה אנחנו רוצים אחד מהשני-

ומשיגים את זה.

הלוואי ו.

אבל מסתבר, שהעולם לא עובד ככה,

ואין לי שומדבר לעשות כדי לשנות את זה.

(אני זוכרת, שאחרי שנפרדתי מאיתי [ואפילו בזמן שהייתי איתו] נשאלתי מספר פעמים אם אני לא מתחרטת. אם לא רע לי שהפסדתי ידיד בשביל חבר זמני.

תמיד היה ברור לי מאוד שלא. אפילו לא לשנייה אחת קטנה של היזכרות בזמנים רחוקים יותר.

חבל שהעולם עובד לפעמים רק על שחור ולבן).