שינויים.

אני מקנאה בה.

מקנאה כי אולי היא הופכת להיות החברה שאני לעולם כבר לא אהיה,

אולי כי היא כבר.

אין לי הרבה חברות טובות שאני יכולה להגיד להן הכל.

אני חושבת שהיא היחידה שאני באמת יכולה להגיד לה כל שטות שעוברת לי בראש,

ואני מרגישה שהיא אובדת לי בין הידיים.

כנראה שזה סתם,

אבל יש דמעה.

ואחריה גם עוד אחת,

ואני מפחדת.

מפחדת לאבד

מפחדת שאולי כבר איבדתי.

(ונו באמת, את יודעת שלא איבדת.

סביר להניח שגם אףפעם לא תאבדי..

ובכל זאת,

משהו מחלחל)

אך מעבר לדמעות יש חיוך ענקי,

והחיים מסתדרים להם לאיטם.

אני פוגשת אנשים נהדרים,

ואני פתוחה לריגושים.

אני נהנית מהטיולים,

ולא מפחדת להגיד "לא יודעת".

כי ככה זה,

לא הכל יודעים

ולא צריך לקחת הכל ללב

וצריך לזרום עם הרגע

ופשוט להנות.

אז אני נהנית,

וחסר לאחד שינסה להרוס את זה!

(והלבד ישנו. וכנראה שיישאר במשך הרבה זמן.

ובלונדי אצלי בלב חזק,

ואני קצת לא רוצה שייעלם..

הבחור טוב בשבילי, אני פשוט יודעת.

ואם אני יודעת-

אני גם אשיג.)

חג שמח ומאושר לכולם!