שינויים.

נשאבת לעולם שפעם היה שלי.

מילים שמזכירות משהו שידעתי, אך נשכח לו במעמקי הזיכרון.

זוכרת ימים שקטים,

לילות שלווים,

חיבוקים ארוכים,

נשיקות.

רגש חזקחזק,

ליטוף עדין,

חיוך.

היום הסתכלתי במקרה על המדף שלי, שם יש מלא נרות ושטויות-אקסים

(כמו הפרח ההוא שאיתי נתן לי, בבצפר. כשהיינו שבוע יחד. אחרי זה גם הכין לי אגרטל מגליל נייר טואלט, ואמר לי לשים בו את הפרח.הגליל נעלם כלא היה, אך הפרח,

יחד עם איזה חיוך נוסטלגי כזה,

נשאר),

ונזכרתי שהפעם האחרונה שעשיתי משהו רומנטי למישהו (אתם יודעים, עם נרות ושטויות של נקבות) הייתה סביר להניח אי שם לפני שנתיים ויותר.

וזה עצוב.

אני נקבה ראויה לשמה, אני אוהבת לעשות שטויות רומנטיות;

נזכרתי בארוחות שבישלתי,

בנרות שהדלקתי,

בבגדים שלבשתי,

בברכות שכתבתי,

במתנות שהכנתי,

בפיות שנישקתי,

בגברים שליטפתי.

אבל כאלו אמיתיים, לא כאלו שאשכח את שמם לאחר שבוע.

(לא באמת אשכח, כי מסתבר שזוכרת את שמם דווקא די טוב, ובכלזאת.למען ההבהרה)

אני מתגעגעת ללאהוב.

(אני מתגעגעת לאביתר. מתגעגעת עד כדי כאב.)

לאהוב גבר שילטף אחרי סקס(ושארגישזהליטוףאמיתי),

גבר שיתקשר רק כדי להגיד שאוהב,

גבר שאוכל להגיד גם לו.

על הקיר בחדרי(בגולן) מצוטט השיר של עברי, "ביום שמש יפה", שזה שיר מקסים כשלעצמו-

אבל זה שיר שתמיד עושה לי קצת עצוב קצת שמח,

שנותן תקווה לאהבה

והשתוקקות לה,

שעושה דמעות

וחיוך.

(זה שיר שמזכיר לי את נמרוד. את האהבה הקשה והכואבת בטירוף שהייתה לנו, וזה רק כי היא הייתה רחוקה וחזקה בטירוף)

רק תיתן לי לאהוב אותך,

בבקשה.

נאחזת בזכרונות שאסור לי בכלל להיאחז בהם,

רק כדי לתת תקווה

לחפש רמזים

אולי

ורק אולי,

מתישהו תיתן.

..nobody said that love is all about fun

goodbye,my lover

ובכלזאת,

במעמד לא גבוה זה אך בעיניי מכובד לא פחות,

אני רוצה להודות לכל אלו שאיפשרו לי לאהוב אותם.

שליטפו ברגעים קשים,

ניגבו את הדמעות,

נישקו במקומות הנכונים,

נתנו לי תקווה לעתיד אוהב לא פחות.

גם אם אתם מעט,

גם אם הכאבתם (ואפילומאוד),

אתם כל מה שיש לי. כל מה שהיה,

וזה בשבילי- המון.

תודה.