שינויים.

אני אוהבת טלוויזיה במיטבה.

(גם אם היא לא במיטבה והיא פשוט עושה לי חיוך, או דמעה)

יש לי המון מחשבות בראש.

אני לא מצליחה להעלות אותן על הדף (הוירטואלי) במלואן, 

אבל אנסה להעביר משהו.

אנסה להעביר ש,

אנחנו צריכים לנצל כל רגע.

שיש בחיים שלי כלכך הרבה טוב,

ויש לחיים עצמם ולסביבה שלנו להציע כל כך הרבה טוב-

שאנחנו פשוט חייבים לנצל הזדמנויות.

לא לפחד, לא לחשוב מה יגידו כולם.. פשוט לקפוץ.

אני עברתי כל מיני דברים במהלך החיים שלי.

אני לא אהפוך אותם לדרמטיים יותר ממה שהם (למרות שגם זה יכולהיות מהנה),

אני פשוט אגיד שעברתי המון חוויות טובות וטובות פחות.

ורעות.

לקח לי הרבה מאוד זמן להתבגר, להתפתח, לאהוב את עצמי.

(הרבה זמן בשבילי, כמובן. אין למי ואין למה להשוות. לי היה קשה מדי עד שהגעתי להתבגרות הראויה)

אבל התבגרתי. המון בעזרתה של מיכל, הפסיכולוגית לשעבר,

והמון בעזרתם של החברים והמשפחה מסביב,

והרבה בזכות המקומות שהגעתי אליהם,

ועוד הרבה בזכות חוויות שבין אם רציתי ובין אם לא- עברתי.

יש לי רגעים כאלו,

שאני פתאום מרגישה צורך לעשות חשבון נפש ולהודות לכל העולם על זה שהוא קיים ועזר לי להגיע לאן שהגעתי.

והמדהים הוא, שתמיד רק מצטרפים לרשימת התודות עוד ועוד אנשים, עוד ועוד חוויות מדהימות ומדהימות פחות

(ושיהיה ברור- גם החוויות הרעות, כמה שהיו קשות בחלקן, עזרו לי להגיע לאן שאני ולמי שאני ואין לי מה לעשות אלא רק לקבל אותן).

תמיד יש לי יותר דמעות אושר,

ותמיד יש לי רק יותר על מה להודות.

השנה הייתה לי קשה במיוחד. 

היא הייתה בודדה, מאתגרת והטיחה בפניי הרבה דברים שלא רציתי לדעת. לקבל. להבין.

ומבחינתי, הקושי לא נגמר. אני עדיין בודדה, עדיין מאותגרת, ועדיין לומדת דברים שלא נוח לי ללמוד אותם. על הסביבה שלי ובעיקר על עצמי.

מדהים, איך שאפילו אני לא מכירה את עצמי.

ובכל זאת, הנה אני מסיימת סדרה שעשתה לי צביטה בלב. הזכירה לי דברים בעצמי, בחיים שלי, או דברים שהייתי רוצה שיהיו בחיים שלי.

זה כמו לסיים ספר טוב. אתה רק רוצה לקרוא ולקרוא בלי הפסקה, אך מצד שני אתה לא רוצה שזה אי פעם יסתיים.

ככה הסדרה הזו,

וככה החיים שלי.

זה לא שהמחשבות פה הן על אי רצון שחיי יסתיימו כמו מוות, אלא יותר כמו אי רצון לסיים לאהוב אותם. לסיים לחיות אותם עד תומם.

גדלתי להיות נערה-אישה בת 20 (איזה גיל תקוע זה. אני בטח לא נערה, אבל גם בוודאי לא אישה.),

שאוהבת את עצמה. שלומדת לאהוב את החיים החדשים שהגיעה אליהם, להתמודד עם האתגרים שבהם ולנצל כל רגע.

ההורים שלי לא יודעים עליי הכל, ולמעשה הרבה מאוד דברים הם לא יודעים.

החברים שלי גם לא יודעים עליי הכל,

ולמעשה- גם אני לא.

אבל אני לומדת להכיר, לומדת להשתנות, לומדת לאהוב.

ו,וואלה- יש דברים שדווקא כיף ללמוד.

ברשותכם, אסיים את הפוסט החופר והלא לגמרי מובן הזה,

למען שינה טובה ולאחריה- רשימת דברים לעשות. סתם, ככה, כדי שאזכור לנצל הזדמנויות.

להת'.