שינויים.

חבר'ה, אחרי יומיים נהדרים בקיבוץ, מלא אוכל וכיף, הגיע הזמן לרגע שכולם חיכיתם לו-

סיכוםשנה!

בגדול:

טוב- התחלתי את השנה עם העצב של היותי בגולן. עם זאת, התרגלתי במהרה לגולן היפייפה, ולאחר כמה זמן (לצערי הרבה)- הרגשתי בו בבית. נשארתי שבתות באופן עצמאי ונהניתי מכל הטוב שזכיתי,ובאמת זכיתי לאחד התפקידים המדהימים שיש, ונהנתי ממנו הרבה. החל מללכת על אזרחי, דרך המון טיולים, בילויים בערבים (הכוללים לעיתים אלכוהול ונרגילה- משהו שבהחלט לא תראו אצל רוב החיילים), חוסר בצורך לחסוך בכסף, פגישת מלא אנשים חדשים (מאבטחים,תיירים אקראיים שבאים להתארח, החברים של הדודים של הסבים של הש"ש שהיה כאן לפני שנתיים..) ועד למלא חוויות חדשות ומדהימות.

מעבר לזה, אלך לצד הנקבתי- ואגיד שהתחילו איתי המון השנה. מעבר לזה שכמעט כל טיול המאבטח מתחיל איתי (מיןקטעכזה) אך בדר"כ הם יצורים (ולפעמים ממש לא )- גם המון אנשים מעבר. זה כיף, זה נותן הרגשה שוואלה- אני שווה משהו. (וגם יש את טענת יואב- או שהציצים שלי גדלו P: ) אחד החשובים שהיה לי השנה זה אביתר. אחרי הרבה מאוד זמן שלא אהבתי באמת- הוא הגיע. אחד כזה שלמדתי להתגעגע אליו, אחד כזה שללא ספק מדהים בכל מה שעושה, אחד כזה שהוא גם גבר-גבר אבל גם יודע ללטף. אמנם הוא לא אהב חזרה, אבל הוא היה שם. ולתקופה ארוכה זה עשה לי טוב. הרגש לנמרוד פחת ובהרבה.

ובל נא נשכח את הנסיעה לחו"ל עם המשפחה. לקראת הסוף היה קשה, אבל היה מדהים. בדיוק החופש שהייתי צריכה.

השנה נגמרת (ומתחילה) בסימן חיובי מאוד- לקחתי את עצמי בידיים. התחלתי להשקיע ברצינות, עם המון מוטיבציה להישאר והמון ימים של עבודה רצופה לאורך כל היום.החלטתי לעצמי להנות השנה, להשקיע- לא להעביר את ה10 חודשים הקרובים אלא לעבור אותם. לחיות אותם ולנצלם עוד תומם, כי בסופו של דבר- הכל תלוי בי. אני יכולה לעשות מהתפקיד הזה משהו מדהים, ואני יכולה להעביר אותו כעוד משהו שעשיתי וסיימתי. והכי חשוב- ההנהלה שלי החלה לראות את זה, את ההשקעה. החלה לפרגן.

רע- הו, עכשיו אני יכולה לשפוך כמו שצריך. השנה הזאת ללא ספק הייתה בסימן רע. החלה בניסיון נואש לקבל את זה שאני בגולן- משהו שממש לא ציפיתי לו וממש לא רציתי אותו. לא התחברתי עם האנשים במשך רוב השנה. לא יצאתי השנה עם חברים משנה שעברה, לא באמת. לא הצלחתי להגיע לרמת הדרכה שציפיתי לה, יצאתי מרוב הטיולים שלי בהרגשה בסדר כזו- עוד טיול שהעברתי. לא יצאתי עם הרגשה שעשיתי משהו משמעותי. בכיתי המון. רציתי לעזוב, והייתה לי תקופה ארוכה של המון התלבטויות והמון שיחות עם כל מיני גורמים בחברה על העזיבה שלי. הייתי כבר עם חצי רגל בחוץ, ואיכשהו בסוף נשארתי. בגדול- פשוט היה לי חתיכת בום מהמכינה- שם היה לי נהדר. היו לי חברים, הרגשתי משמעותית, יזמתי ועשיתי המון ופה.. השנה התחילה בנסיונות כושלים ליזום ולעשות והמשיכה בהתנוונות רצינית, נעשיתי כבויה, לא הייתי שם באמת ולא רציתי להיות שם באמת. חיכיתי לסופשים. שגם הם לא היו כאלו נפלאים, כי בכל זאת- בית אומר אמא, ואמא אומר המון ריבים, והמון ריבים אומר המון תסכול ובכי. השנה הכל התגבר.

תליתי את כל תקוותיי לשנה הקרבה.

בקטן-

המהפך של השנה- האמת, שלא עולה לי משהו רציני. כנראה שאלך על החודש האחרון- בו השקעתי המון, והמנהלים החלו להראות סימנים של התרצות מזה שאני פה. אה, ואוסיף גם את ההתבגרות שלי- שהובילה להתחזקות הקשר עם אורי, האח, והבני דודים.

הפדיחה של השנה- ממ..לא עולה לי. באמת.

הטעות של השנה- לשכב עם דן (הראשון). לא יודעת למה זה עשה לי כל כך אנטי, אבל זה עשה. בחור שהכרתי ביום הסטודנט, בן 25, והצלתי לגרום לאותו ערב להיות בסימן היכרותי בלבד. איכשהו בפעם שאחרי- שכבנו. אני חושבת שזה בא גם עם כל תקופת ה"נמאס לי מהשתרללויות" שלי, ניסיון כושל להפסיק.

המעשה החכם של השנה- להישאר בביס"ש. אני לא יודעת איך יהיה בהמשך, אבל בינתיים- הצוות נהדר, ההנהלה מרוצה, אני עובדת קשה ומצליחה ומעבר לזה- החלטתי לעצמי לחוות יותר. אז הולכת לפסטיבל רגאיי עם בחור שהכרתי חודש לפני (הוא חבר של ידיד טוב שלי, זה בסדר. הכרתי אותו בעקיפין P: ) ועם נימי, ונכנסת לכל מעיין, ולא אומרת לא לחוויה שמציעים לי, ומחפשת לעצמי חוויות מטורפות לעשות ובאופן כללי- לא אומרת לא. או לפחות משתדלת, וזה אדיר.

המעשה שהכי לא התאים לי לעשות- להתנוון. וללכת לפסטיבל רגאיי עם צחי.

הדבר הכי טוב שקרה לי השנה- אביתר, ההחלטה להישאר.

אז זהו. השנה שלי, בגדול, הייתה רעה. אני חושבת שזה סיכום שנה ראשון שאני מסכמת את השנה כרעה. היא באמת באמת הייתה לי ממש קשה. המון התמודדויות חדשות. המון בכי. עם זאת, אני מסיימת אותה בהמון אופטימיות לגבי השנה הקרובה. אני באמת רואה את עצמי מתפתחת פה, כגדולה (גדולה=שנה ב' בביס"ש) שעושה למען עצמה ונהנית מהחיים. 

הזוי לחשוב שבראש השנה הבא, אהיה משוחררת כבר חודשיים. מעניין איפה אהיה.

כבר לא מפחדת לגדול.

אם כך, הסיכום האמיתי שלי אליכם- תחוו. נצלו כל הזדמנות. למדו להגיד כן.

בברכת live life,

אני.