שינויים.

בהתחלה,

הוא עושה פרפרים בלב. שִמחה מודעת שזכיתי.

זכיתי להכיר, לאהוב, לחוות.

בהמשך,

הוא עושה קצת עצב. הרגשה שהולכת וגדלה,

מבעבעת בתוכי.

ידיעה שככל שהזמן יעבור, הפצע יגדל.

בסוף,

הוא מכאיב. הרגשה שאיבדתי חלק ממני.

שאיבדתי משהו יקר לליבי,

שהכל כל כך לא וודאי שאולי-

גם לא אקבל חזרה.

הוא יודע להוכיח יפה מאוד איך רגש,

יכול להכאיב פיזית.

הכל חלש לי,

אל מולו.

יודעת שעד שלא ייעלם,

יכאב לי.

וגם אם יש בו משהו עם קריצה בצד,

איזה חיוך שמסתתר מאחוריו-

הוא כל כך גדול,

שהחיוך נדחק הצידה.

מעולם לא ביקשתי שלא תשאל.

לא ידעתי שצבע יכול לשרוף כל כך. לא ידעתי בכלל שיש לו תחושה.

אני חייבת להבין, שאני מאושרת.

אני צריכה להזכיר את זה לעצמי מדי פעם.

אני בונה הדרכות חדשות, מערכים חדשים. פתאום חשוב לי שתהיה מטרה לטיול.

אני רוצה להוכיח שאני טובה, לקבל את הOK לזה שגדלתי. לזה שהשקעתי את כל החודשים האחרונים בלנסות להשתפר.

פתאום, טוב לי להיות פה. טוב לי לגדול, טוב לי שיש טיולים.

לא אשקר- עדיין קשה לי. עדיין מחכה לשחרור, ולא מרגישה שיא הבטוחה אל מול כל האחריות הזו שבלהיות שנה ב'.

אבל אני יודעת, אני יודעת שהשנה הזאת טובה יותר. שיש לי אל מי לפנות, לפחות בפן המקצועי.

הפן הרגשי, כבר פחות חשוב. יש יותר חיוכים ברקע. שגם בהם חשוב ויש היכן לשתף.

אך עם כל היופי שבדבר, יש רצון להתקדמות. כולם משתחררים סביבי.

אפילו החבר כבר הולך ללמוד,

והבגרות הזו שעפה לה סביבי רק גורמת לי לרצות יותר להתחיל את חיי הבוגרים-

אי שם מחוץ לצבא.

ויש, כמובן, המון תוכניות לחיים האלו.

רקעוד 8 וחצי חודשים. אולי אף פחות.

רק שלא אתחרפן בבית.

אני בחורה. עם כל הכלול של ציצים, כוס, היסטריה שלא לצורך, רגשות מעורבים, מבולבלת ומבלבלת את סביבתה, אוהבת מחוות רומנטיות כאלו ואחרות, מקבלת מחזור פעם בחודש, אוהבת לאהוב.

אני גם לא בחורה נורמטיבית. עם כל הכלול של לא אוהבת להתאפר (גם לא באמת יודעת), אוהבת לשתות בירה ועומדת במשקאות עבי אלכוהול כראוי (בדר"כ), אוהבת סקס -מאד- ולא מפחדת מיזיזות וסקס אקראי, לא נעלבת בקלות מ"שמנה" וכיוצא בזאת, לא שואלת אףפעם "אני שמנה?" ולא ממש מתעסקת בגוף שלי באופן כללי. אני רואה את אלו כיתרון של ממש, אם תשאלו אותי.

עם זאת,

בחור-

אני בחורה.

יש לי את הפאקים שלי.

וזהו.

פעם עוד היה לי עומק.

עכשיו אני סתם מחרטטת על פרחים ופסיכולוגיה בשקל.

בברכת LIVE LIFE וכאלה

(זה מה שאני מנסה לעשות, בכל אופן. תשמעו, מצליח. 

בינתיים הבטחת ה"נכנסת לכל מעיין" עובדת מעולה. אני שמחה),

אני.