שינויים.

לפעמים צריך ליפול,

על מנת לקום מחדש.

גיא גורם לי להרגיש בוגרת,

אך צעירה.

הוא גורם לי להרגיש סקסית.

אני אוהבת את זה שהוא מבוגר.

אני גם אוהבת את איך שהוא מסתכל עליי בחיוך המעט עקום שלו,

ואת איך שאני צריכה להתרומם על קצות האצבעות על מנת לנשק אותו.

אני אוהבת ושונאת את זה שקוראים לו גיא (כלכך הרבה מחשבות רגשות תחושות יש לי בקשר לשם הזה).

אני גם הרבה אוהבת את זה שהוא היה פנטזיה במשך שנה שלמה,

פנטזיה שהוגשמה.

אני מפחדת מהלב שלי,

הלב שלי שאוהב להיקשר ואוהב לאהוב,

ושאולי- לא תמיד הוא צודק.

אבל בינתיים אני אוהבת,

אז למה לפחד לאהוב.

איבדתי את הטבעת שנימי נתן לי.

הטבעת הזו, מאז כיתה י"ב, הולכת איתי תמיד.

היא תמיד הולכת איתי,

על מנת שתזכיר לי אותו אבל בעיקר בעיקר,

תזכיר לי את הרעיון שלו.

את הרעיון של אהבה יפה,

של נשיקות רכות,

של חיבור קרובקרוב עד כדי כאב.

אבל איבדתי אותה,

ובהתחלה זה היה נורא עצוב ועשיתי הכל כדי לנסות להחזירה אליי,

אבל אז

פתאום

היא פשוט נשכחה.

ופתאום הסתכלתי על טבעת אחרת שהייתה לי על המדף,

והיא הזכירה לי את אותה טבעת נכספת

(היא פשוט מכסף,אתםמבינים?),

והיה לי עצוב שלא היה לי כזה עצוב.

אבל אולי, זה כי סופסוף-

אני לא צריכה תזכורת לאהבה.

אני יכולה להמשיך הלאה,

לאהבה אחרת. לדמיון אחר.

לתחושה אחרת.

לנשיקות מעט פחות רכות.

אמרתי לו שאני עוד אבכה, ואמר שחס וחלילה והוא לא רוצה שאני אבכה,

ואמר שאם כבר אבכה- אז הוא יגרום לדמעות להיות שמחות.

שאלתי, "יש דבר כזה דמעות שמחות?"

(למרותשמהאנימדברת,בטחשיש),

והוא חייך (שמעתי) ואמר "בטח, מה. דמעות של אושר".

וזה בדיוק הכל.

מחר בחצות הליל תתחיל לה שנה חדשה.

לשם שינוי, אין לי שום רצון למסיבה מטורפת

או להופעה אדירה

או לנשיקה רומנטית בחצות.

לשם שינוי,

אני מאושרת.

אני לא צריכה לחפש אותו דרך בילויים מאולצים כאלו ואחרים.

מחר בחצות אולי בכלל אשן.

כך או כך, הסתכלתי לפני כמה ימים בפוסטים ישנים על סיליבסטרים קודמים, ומעבר לזה שנתקלתי בפוסט הזה, שם ספרתי לעצמי אנשים שיצאתי איתם וספרתי לעצמי אנשים שארצה לצאת איתם, ובאופן מצחיק מילאתי את כולם ואפילו אחד הוא שניהם.

אבל כפי שאמרתי, מעבר לזה שנתקלתי בסתמיות הזו, נתקלתי גם בפוסט הזה, שבו אני מבקשת לעצמי משאלות לשנה הקרבה ובאופן נפלא למדי- השלמתי את כולן. כלומר, את כולן מלבד ההרזייה- שכשקראתי את זה ניסיתי להיזכר מתי בפעם האחרונה הרגשתי חרא בקשר למראה שלי, ולא ממש נזכרתי. 

השלמתי את כולן, ובאופן טוב בהרבה מעבר למצופה. וזה,

דמעות שמחות.

אני מאחלת לכולכם שנה של הצלחה בהגשמת פנטזיות ומשאלות, שתדעו להיות ספונטנים ותדעו לאהוב בעיקר את עצמכם ואז גם עוד נספחים.

את האיחולים לעצמי אולי אעשה ב1.1.12..

עד אז,

שתהיה לכולנו שנה נפלאה

69> (זה ה3> החדש, שקיים אצלי כבר מכיתה י' בערך, למי שעוד לא שם לב.)

אני