שינויים.

היום לפני שנה,

הייתי לבד. פחדתי מהרבה דברים.

ביומולדת ה72 של אבא, הפחד מהמוות שלו חזר.

בכיתי. בכיתי הרבה.

היום- אני עדיין לבד, אבל לא מרגישה לבד.

הלבד ההוא היה פנימי וחיצוני כאחד. היום, אני לא לבד יותר.

היום היומולדת ה73 של אבא, ו. כל הזמן יש לי חישובי גילאים, ובן כמה יהיה כשאתחתן, ואלד ילדים.

אבל אני לא בוכה.

היום לפני 4 שנים,

(בחיי כמה שזה ישן)

בכיתי גם. מה יש בתאריך הזה?

בכיתי שאנשים מנתקים אותי מחייהם, אנשים שכבר ממזמן ממזמן לא בחיי ואף כי חזרו אליהם לפרקים- אני שמחה שהם כבר לא.

הייתי מאוהבת.

היום- אני אוהבת בדיוק איך שהאנשים שבחיי מסתדרים להם. יש כאלו שלא אדבר איתם יותר אףפעם, ויש כאלו שאדבר איתם פעם בכמה חודשים טובים. אבל קיבלתי את זה, שאנשים באים והולכים וככה זה צריך להיות. ככה זה היה מאז ומעולם.

אני לא מאוהבת. וזה אולי קצת חסר, אבל זה שם. וזה לא נורא כל כך.

היום, היום הזה ממש-

אני חיה. חיה מחלומות שמזינים אותי ללא הרף,

חיה מעשייה.

אמנם יש גם שיעמום שמתגנב לו לעיתים,

פחד כזה או אחר,

בדידות,

והכי נורא- עצלות.

אבל אני חיה. חיה את עצמי, את החיים האלו.

עם זאת, איכשהו,

אני חוששת שהחיים שלי סובבים סביב גברים באופן נחרץ מדי

משמעותי מדי.

שיהיה לכם סופשבוע נפלא, בחיי.

אני.