שינויים.

אני מתקשה להוכיח לעצמי שהכל בסדר.

כי גם אם זה כך,

אני משתדלת בעל כורחי להראות לעצמי שיש דברים רעים ב"בסדר" הזה.

אני חושבת שאלו החלומות שמפריעים לי.

לחלום זה נפלא, זה נותן מקום לשאוף לו-

אך מצד שני,

זה אינו מאפשר הנאה מהנוכחי, מהקיים.

אני חולמת על דירה בדרום שתכלול עצמאות וחופש,

יחד עם עבודה, אנשים חדשים ורוגע.

אני חולמת על קורס צילום שיכלול דמיון חדש,

הגשמה עצמית.

אני חולמת גם על לשוב לכאן, לגולן, יחד עם חברה טובה,

שיכלול הרבה רוגע, נוסטלגיה מאושרת,

חיפוש עצמי.

וכל אלו כאומרים לי-

כרגע אין לי רוגע. אין לי הגשמה עצמית,

אין לי דמיון ואין לי אנשים.

וכל אלו, הרי לא נכונים. יש לי את כל אלו,

אך במינון מסויים. 

אני בנאדם של שינויים, כמעט ושכחתי את זה.

אני לא יודעת בעצם אם להגדיר את זה ככה זה נכון-

אבל אני אוהבת שינויים. אני אוהבת למצוא את עצמי נוברת בין הררי חלומות מוגשמים,

מחליפה לי חיים יחד עם תספורת הולמת (איכשהו תמיד חיפשתי לי חידושים, שהופיעו בדמות תספורות חדשות והזויות.).

טוב לי עם אנשי עברי, עם התפקיד בו נמצאת כבר שנתיים, עם שגרה-

ועם זאת, אני צריכה כבר אחרת.

ואני מנסה לשכנע עצמי שדי, שגם עכשיו נפלא, שאפסיק לחלום אחרת-

ולמרות זאת,

אין מרגוע. אני רוצה כבר להגשים חלומות.

רגעים של עצב כזה לא הולמים אותי, נמאס קצת לבכות.

החיוך הרבה יותר יפה לי, אני חוזרת ואומרת-

ובכל זאת, אינני מקשיבה.

בברכת התחלות חדשות,

אני.

(סרטים שכאלו שגורמים לי לחיוך עצוב, נותנים לי תקווה מחודשת לאהבה רחוקה. 

אני צריכה אהבה וצחוק, צריכה חיבוק וליטוף. אני רוצה כבר להגיד שאני לא צריכה כלום

[אז מה אם עדיין לא אהיה מרוצה. זה טבעו של האדם. העיקר שאהיה מאושרת, עצב רגעי כבר יחלוף])