שינויים.

תקציר האירועים האחרונים;

הייתי בקצרין, מה שעשה לי די רע. לא היה לי נוח שם, הבנתי כמה שטוב לי בחיים שלי ושמחתי לעזוב. נזכרתי בכל הרע שהמקום הזה עשה לי. אז נסעתי למעיין (יחי עולם הטרמפים! בלי לפחד שהמנהלים יראו, בלי לפחד שהמפקדת במקרה תהיה..), ועשה לי נפלא להיות שם לבד עם ספר, עם מצלמה, עם רוגע. ואז חזרתי, והתקלחתי, ופגשתי את סתיו. שחיבק חזק חזק, ונתן לי את החיוך היפה שלו, ודיברנו. מצאתי את עצמי שוכבת לידו, במיטה שלו, מדברת איתו על הפרידה שלנו. על החשיבות שלנו. ואז מתלבטת ביני לבין עצמי אם להגיד לו שאני יוצאת עם מישהו. ונאבקתי. ואמרתי. והוא היה כלכך מקסים לפני ואחרי ובכלל כל אותו הערב, אמר כמה שחסרתי לו. כמה שאני מיוחדת, וכיף שיש סופסוף מישהי שאפשר לדבר איתה. אמר שנעשיתי יפה יותר, ורואים שאני רגועה יותר. היה קשה להיפרד. משהו במבט שלו הראה לי שגם לו, אבל אולי רק היה לי נוח לראות את זה ככה. לי היה ממש קשה. אז חיבקתי ונישקתי ושמחתי שנפגשתי. והמסיבת פרידה הייתה חביבה, וההדרכה שלי הייתה מעולה, והאח רק הילל אותי כל אותו הערב, ואני שמחה שנגמר. כלכך שמחתי לחזור הביתה.

וכישורי הבישול שלי רק משתפרים, יחד עם כישורי הצילום. אני מרוצה, מאוד. גם רואה את היופי שבעריכת תמונות (מינימלי, לא צריך להגזים).

ואני יוצאת מלא, וסופסוף התחלתי לעבוד משמרות מלאות בעבודה. זה יותר לחוץ, אבל פחות ממה שחששתי. בינתיים. וזה עוד כסף, ותעסוקה. וגם עומס, אבל.. זה טוב לי. חבל רק שמרחיק ממני את עידן.

ואם כבר עידן- אז זה ההוא של הדייט מהפוסט הקודם. ונחמד לי איתו מאוד, אבל אני לא יודעת אם זה מוביל לאנשהו. מרגיש לי שאי אפשר לדבר איתו ברצינות, הוא כלכך רחוק מהעולם שלי- בגיל, ברצונות, בדיבור. אז בינתיים נהנים.

החיים שלי נפלאים. באמת. אני כלכך מרוצה. רק שיהיה לי עוד כסף והעולם יהיה מקום טוב יותר בשבילי.

וגיא היה אצלי אתמול, ואחרי שכלכך נאבקתי עם סתיו והחלטתי את ההחלטה הנכונה- עם גיא קיבלתי את ההחלטה השגויה, כנראה. השכל אומר לי שזה היה שגוי, אבל לי.. אין שמץ חרטה. מה שברור לי שאם הייתי שוכבת עם סתיו- אז כן היה לי חרטה. אבל גיא הוא הידלקות ישנה, הוא רחוק מהלב ורחוק פיזית- וברור לי שהלב שלי לא יחשוב ולא יתגעגע.את סתיו, הלב לא היה שוכח כלכך בקלות. והיה נפלא. מעט מביך, כי יש היכרות. כי הייתי ה"סטוץ" הראשון שלו. כי הוא חבר של ידיד קרוב, כי אני מכירה היטב את האקסית שלו, כי הוא חלק מההוויה הצבאית שלי. אבל היה נפלא. ואולי זה דפוק שזה לא ככה, אבל אני לא מתחרטת לרגע. חבל רק שלא אוכל לדבר על זה.

הלוואי שעידן היה תופס חלק יותר רציני בלב שלי כדי שזה כן היה מפריע לי. בא לי כבר לאהוב, בא לי. אני מרגישה שאני מתאהבת נורא מהר בכלכך הרבה בחורים, שזה הופך כבר למשהו לא אמיתי. באמת אהבתי את דייב? את סתיו? מה היה הסיפור שם? מי כן רציני, מי כן חשוב לי?

הלוואי שמישהו היה תופס חלק יותר רציני בלב שלי כדי שזה כן היה מפריע לי. כדי שלא הייתי עושה את זה. (שוב, לא כי מתחרטת. היה נהדר. כי אני רוצה שיהיה לי מישהו בלב שיגרום לי להסתכל רק עליו. לאהוב רק אותו. לרצות רק אותו)

ורעות לא פה. היא בבולגריה כבר שבוע, ובשבוע הזה קרה כלכך הרבה שהיא צריכה לשמוע. שאני רוצה שתשמע. שתחבק, שתבין.

בברכת 19 שמח,

אני.