שינויים.

דברים שאני לא יודעת לעשות:

לרכב על אופניים

להשתמש באביזרי מין למינהם

לצלם במקצועיות

שפם

צמה סינית

אני רוצה להוציא אותו ממני. 

עמדתי היום במקלחת (ממ.סקסי), בוכה, כמעט תלשתי לעצמי את הלב מרוב כאב.רק שייצא כבר, רק שייצא. אני רוצה שגיא ייצא ממני, ואני רוצה שגלעד ייצא ממני. אני לא מסוגלת יותר להתמודד עם איך שגברים רואים אותי. לפעמים זה נחמד, לפעמים זה מחמיא, לפעמים אני זו שגורמת להם לראות אותי ככה.. אבל יש פעמים רבות מדי שאני עומדת מהצד וחושבת "לעזאזל, זה כל מה שיש בי? ציצים ותחת?". גם אם אגיד לעצמי מיליון פעם שיש גברים, בעיקר גלעד, שרואים בי משהו שהוא לא רק גוף- זה עדיין שם. זה עדיין קורה לפעמים, זה עדיין מפחיד, זה עדיין פוגע.

שוב ושוב אני חוזרת לערב ההוא, לערב ההוא ששינה לי את כל החיים. אני לא זוכרת הכל, אבל מה שזוכרת- חרוט לי היטב. ההפשטה שלו, ההתנגדות שלי, הבעיטות, האיום שלו שיאנוס אותי. הישיבה שלי ליד הקניון, מתקשה להבין מה הלך פה הערב, הסמס שלו על כמה שנהנה.

ילדים עושים טעויות. לא הכל הם מבינים, לא הכל הם יכולים להבין, לפעמים מתכחשים, לפעמים התת-מודע שלהם מגן עליהם.

על טעויות משלמים.. רק שהפעם, אני זו ששילמתי על הטעות שלו.

אני מפחדת לתת לעצמי להיות פגיעה שוב.

גלעד נלחם עליי ללא הרף; אומר מילים יפות, מביא פרחים ושוקו, אומר שבחיים לא יוותר עליי. אני מפחדת, באמת באמת מפחדת. אני לא רוצה לעשות טעות, אני לא יכולה לתת לעצמי להיות במקום הפגיע הזה שוב, לתת לו לדרוך עליי. גברים רבים לא יודעים מה עברתי, ואלו שיודעים- אף פעם לא באמת יבינו, וזה עושה את הכל הרבה יותר מסובך. בלי כוונה, אני כועסת. כועסת על הגברים באשר הם, מחפשת אהבה דרך סקס, מחפשת פיצוי. מתוסבכת עם עצמי ואיתם, עם כולם. כואב לי הכל. אני מפחדת להמשיך.

ואם אמשיך הלאה, מה יקרה עם הגבר הבא? ממנו לא אפחד? ממנו לא אפגע? החיים שלי, בערב אחד, סטו ממסלולם. ואני, רק נותר לי לנסות ללכת ישר במסלול החדש. למרות המהמורות בדרך, למרות הפחדים, למרות שכל מה שבא לי- זה לנוח בצל העצים בצד.

פבואר שמח,

אני.