שינויים.

אני מפחדת ממשאיות. בעיקר כאלה שעמוסות צינורות למינהם. אני תמיד מדמיינת איך זה משתחרר ונתקע לי בשימשה הקידמית של האוטו.

אני מפחדת מלחשוב על ניר. השם שלו נע לי בראש כל הזמן, גם מחשבות אקראיות למינהן, אבל אם אתן לעצמי באמת לחשוב על הכל- על הכעס, על התגלגלות הקשר, על האהבה.. אני אתפרק. פשוט ככה.

אני מפחדת מלפגוש את אורון. אפילו רק מלהתקשר אליו. אני מחבבת אותו, כלומר -באמת- מחבבת אותו. הוא מחייך אותי המון, הוא מרגש אותי, בא לי לנשק אותו. לא מסוגלת ולא רוצה לחשוב על שומדבר מעבר. רק לנשק אותו. להרגיש אותו קרוב אליי. לדבר איתו. אבל אם אפגוש אותו.. כל דינמיקת הקשר המחוייך שיש בינינו כרגע יכולה להיהרס. ואני לא יכולה שעוד משהו ייהרס לי בחיים עכשיו.

אני מפחדת מנמלים. מאז ומתמיד. נמלים עושות לי צמרמורת. יש בעבודה קצת, וזה ממש לא לעניין, כי יש שם אוכל, וזה דוחה לי את הנשמה ואני לא מסוגלת לעשות עם זה כלום. מפחדת.

אני מפחדת להיפתח. הכל כל כך כואב כשנפתחים. הכל מועצם.

אני מפחדת ללכת ללמוד. אני מפחדת לחרוץ את גורלי בחינוך הגיל הרך, אני מפחדת להעמיס על עצמי יותר מדי, אני מפחדת לקחת את הצעד הזה.

אני מפחדת לדבר עם ניר על כל הכעסים שיש בי כלפיו. אני חושבת שזה יעזור לי להתקדם, אבל אני מפחדת להעמיד את עצמי חשופה מולו שוב. הוא כלכך איכזב בפעם הקודמת.

אני מפחדת להתמודד עם גיא, על כל השפעותיו בשנים האחרונות. אני כבר מתמודדת, כל הזמן. אין לי ברירה. אבל אני מפחדת לחזור לטיפול, ללכת לפורום, לעשות דברים שאשכרה אומרים לי- זה קרה.

אני מפחדת מלפגוש את יונתן. יונתן, שהוא אחד הידידים הכי קרובים אליי, שגרתי איתו במשך כמה חודשים.. הוא עכשיו רק זכר לדירה וחבר שפעם אהבתי.

אני מפחדת לתת לעצמי להמשיך להשמין. אני מפחדת מהרגע שאסתכל על עצמי במראה ואגיד שאני מכוערת בעיניי.

פחדים עוצרים. תמיד. לפעמים זה מסיבות נכונות, לפעמים לא. פחד נועד להגן עלינו, אבל לפעמים הוא לא עושה טוב.

ואני לא יודעת. לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד עם כל אותם פחדים.

אבל אני אתמודד. זה לא שיש לי ברירה.

אבל,גם, חלק מהפחדים זה פחדים מרגשים.

זה זה שיש את אורון. והוא מחייך אותי המון.

זה זה שיש את יונתן. ואנחנו נתגבר, אני מאמינה, על כל ניר-אישיו והוא יחזור להיות הידיד הקרוב אליי כלכך. כי, כרגע, הוא פשוט נעלם לי. ואני לא רוצה את זה שוב. וזה כן באשמתי.

זה זה שיש לי רצון ללמוד. וזה לא היה מעולם. ולא האמנתי שיקרה עכשיו.

זה זה שיש איך להתמודד עם גיא. יש. הוא לא חור בלב.

אני אנושית. כלכך אנושית שזה כואב.

ואני אלך דרך הפחדים.