שינויים.

פתאום לבד.

לבד תהומי.

אני בלחץ.

פתאום לחץ.

עוד שבוע ויומיים אני טסה. עוד שבוע ויומיים בשעה הזו אני בברצלונה, לגמרי לבדי, לקראת חודש וחצי שרובו אני לגמרי לבדי. 

כל הנסיעות- אני צריכה לדעת.

כל המקומות, האוכל, הלאן כמה מתי- הכל אני.

וזה הרי ברור שאם היה לי מישהו לנסוע איתו, הייתי מעדיפה לנסוע איתו. איזה ניר כזה, שיחבק וילטף ויתלהב איתי ממקומות חדשים.

אז אני לבד לי בארץ זרה. 

ויהיה גם טוב, יהיה גם המון טוב..

אבל מה עם הרע? מה עם הפחדים? המחשבות על יד מלטפת? מה עם השפה הזרה, הבלבול, הכסף, החוסר ידיעה לאן..

אני בלחץ.

פתאום לבד, פתאום קרוב, פתאום אני.

געגועים למישהו. אפילו לא ניר. אני חושבת שניר נמצא במקום טוב בלב שלי, אחד כזה שהוא רק זיכרון טוב. אהבה גדולה.

עכשיו אני מתרגשת מהעתיד, מההתחלתיות שאפגוש בהמשך.

לחץ מרוגש?

אני צריכה חיבוק. חיבוק טוב, אחד כזה שאומר לי שהכל בסדר. הכל בסדר והכל יהיה בסדר.

לנשום. לשאוף, לנשוף. לאט לאט.

הפעם זו אני שצריכה להרגיע את עצמי. 

השיר הזה נתן לי אנרגיות טובות פתאום. גם הקליפ שלו משרה בי אווירה כיפית.

אני הולכת לטרוף את החיים האלה. אם צריכה לעשות זאת לבדי, אעשה זאת לבדי..

עד שיימצא האחד שיטרוף ביחד איתי.

(זה גם משהו שחושבת עליו המון לאחרונה. אני מאוד אוהבת את ניר, אבל הדבר היחיד שבאמת היה קשה לי איתו- זה כמה שהוא חושב מהראש ולא מהלב. כמה שהוא לא פתוח, אין בו את האנרגיות המשוגעות שיש בתוכי. כשגרתי עם יונתן חשבתי על זה המון גם.. על זה שאם לניר היו את האנרגיות של יונתן, זה היה שילוב אדיר. הבגרות והמתיקות המדהימה של ניר, יחד עם האנרגיות המטורפות של יונתן- הגבר המושלם בשבילי. לא רק מישהו שיקבל את השגעונות שלי, אלא יהיה שותף להם. במידה.)