שינויים.

ליצור דברים זה כיף.

כיף זה ליצור דברים.

במובן הכי פשוט של המילה,

כמו יצירות כאלו של ילדים בגן שעושים קשקושיידה ואומרים להם כמה שזה יפה.

למרות שזה לא.

וגם במובן היותר מורכב, 

כמו ליצור מערכת יחסים בריאה יותר עם ההורים.

אני אוהבת את אמא שלי,(לפעמים קצת יותר מאבא)

וזה בתכלס אומר הכל.

לכו כמה שנים אחורה במערובלת טל ההיסטורית וההיסטרית-

והייתה שם שנאה. שנאה של ממש.

מה שלא כיף זה פחד.

הוא עוצר, משתק, והוא פיכסי באופן כללי.

אני מפחדת פחד מוות מהלימודים. 

לא מהיציאה מהבית, המעבר לת"א, מקום חדש, אנשים חדשים, אפילו העומס שעות- הרוב המוחלט דווקא ממש מרגש אותי.

לא. מסוגלת. לחשוב על הרגע הזה,

שאצטרך להושיב את עצמי על התחת,

למצוא מספיק כח רצון כדי לא לעשות שומדבר אחר-

וללמוד.

לא הצליח לי בנושא הזה בעבר,

בכלל.

אוף.

אני רוצה חופש תמידי. לעבוד קצת, לישון מלא, לטייל בחו"ל..

עם עבודה, אגב, אני מסתדרת מעולה. אין לי בעיה לעבוד הרבה. יש ימים שאוהבת את זה. אוהבת ימים עמוסים, אני מתפקדת בהם פי אלף יותר טוב.

אבל עכשיו, זה לעבוד קצת בבוקר, ואז קצת אחהצ, ובאמצע צריכה ללמוד,

והולכת לישון וכשמתעוררת לא בא לי לעשות כלום.

פשוט,

כלום.

אבל יש חופש עודמעט,

ויש אנשים אדירים בחיים שלי,

ויצרתי כלכך הרבה דברים מדהימים בימים האחרונים,

ואני צריכה להודות לכל מי שיש לו חלק בהיותי אני-

בינהם אני בעצמי.

רוב הזמן די מגניב להיות אני.

(עכשיו רק צריך להרזות קצת.

מה שאומר לאכול יותר נורמלי,

ולעשות ספורט.

פיכ)

ביוש

אני.