שינויים.

אני מתחילה להבין שאתה לא הגבר שאני רוצה.

אתה בחור מדהים.

אני אוהבת אותך בטירוף,

יש בך כלכך הרבה אהבה לתת,

אתה יצירתי ומיוחד,

אתה כיפי..

אבל אתה ברובך ילד.

לא יודעת למה

ואיך

נעשיתי להיות בנאדם בוגר ואחראי ברמה שאני,

אבל זו אני.

אני בת 23,

וסיימתי עם הלהשתכר כל הזמן

זיונים

סטוצים..

לא מעניין אותי כבר.

אני חושבת קדימה,

כן.

אני חושבת עליי בתור אמא,

ומנסה לחשוב על הבנזוג שלי בתור אבא.

בתור בנזוג לחיים.

ואתה לא תהיה מהסוג שאני רוצה.

אתה לא תהיה אחראי כמו שאני רוצה,

אתה לא תעמוד במילה שלך כמו שאני רוצה.

אני לא איתך בשביל הכיף.

אני איתך כי אני רוצה גם עתיד.

אני נהנית מהרגע, מאוד. ההווה שלנו מדהים,

ואני מתחילה לחשוב שהעתיד לא יהיה.

כן, העתיד רחוק. מיליון דברים יכולים להשתנות.

אצל שנינו.

אבל אתה בן 32. אתה כבר לא בשנות ה20 שלך.

אתה כבר לא ילד.

נכנסת לעולם המבוגרים בלי רצונך,

אבל נכנסת.

אתה רוצה להישאר ילד,

תישאר.

אבל לצערי זה לא יוכל להיות איתי.

אני לא רוצה ללכת.

ברצינות.

אני כנראה גם לא אלך,

כי הלב שלי יכאב ברמות היסטריות,

ואני לא יכולה לעשות לו את זה.

לפחות, לא כרגע.

אבל זה יקרה.

זה יקרה כי,

אלא אם תעבור איזו חוויה מכוננת-

אתה לא תשתנה.

לא כי אתה לא יכול,

כי אתה לא רוצה.

וזה בסדר,

מלבד העובדה שאני כן רוצה.

אני אוהבת אותך יקירי,

אבל לא מספיק.

לא כדי להגיד שאני אוהבת אותך עם כל מה שאתה,

ועם כל מה שאתה לא.

אני לא רוצה לקבל את החוסר אחריות שלך.

אני לא רוצה לקבל את זה שאתה לא עומד במילה שלך.

אני לא רוצה לקבל את זה שאתה מוותר לעצמך.

לא רוצה.

וזה אומר לאבד אותך.

וזה קשה.

אבל כאן אני חושבת על עצמי קודם כל,

מגיע גם לי לפעמים.

אלוהים,

ישמור.

אהוב שלי.

הלוואי שזה לא היה ככה.